| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 2/2003
 שברי מחשבות...
"אם אני אמות את תהייה עצובה?"
א. הבן הצעיר מתקשר אלי, בודק מפעם לפעם את רף האהבה שלי אליו.
מה פתאום, אני עונה לו, אני אעשה מסיבה גדולה וכל העיר תוזמן. בדיסקו? הוא שואל, בוודאי, במקום הכי טוב...
עכשיו הוא יכול להמשיך ולבקש ממני כסף... .
היום הזה מסרב לעבור. באופן מוחלט הוא נמרח וזה חדש לי. בתקופה האחרונה הימים היו טסים לי בצורה מפחידה. רק התחלתי את השבוע וכבר מצאתי את עצמי בסופו עם הפחדים והמועקות לקראת סוף השבוע.
אולי זה קשור למצב נפשי? כשיש סערות בנפש והכל גועש ורועש אז הכל מהיר יותר? אז מה זה אומר לי עלי עכשיו?
לא משנה, עוד שעה וחצי...
משהו קורה.אני מרגישה את זה מיום שני בערב. לא רוצה לדבר על זה, לא רוצה לכתוב, עדיין.
מפחדת שהדברים ישתנו ברגע שאכתוב, ברגע שארגיש ש"זה בסדר" הכל הסתדר...
רוצה לבדוק עוד כמה ימים, רוצה להיות בטוחה לפני שאשמח יותר מדי...
אבל יש משהו באוויר...
שוב נוכחתי עד כמה חשובה התקשורת בין האנשים, להגיד את הדברים, לא להשאיר אותם בבטן ולתת להם להתעצם ולבלוע אותך.
אז נאמרים גם דברים לא קלים לשמיעה שגורמים להתנגדויות , וגם לכאב ופגיעה.
אבל אם בעסק ישנם שני אנשים מבוגרים (מנטלית לאו דווקא גילית) שיושבים ומדברים בינהם ומעלים את הדברים למעלה, החוצה, אפשר לעשות הכל.
וגם להשאר חברים.
זה בשבילך קוקסטה.
אצל ד. אין שינוי, התופעה של הבילבול היא כנראה חלק מתופעות הלוואי שלאחר הניתוח. לא קראו לו מיד לבית החולים ובקשו שילך קודם לנוירולוגית בקופת החולים, אז כנראה זה לא כל כך נורא ובטח יש טיפול לתופעה.
מחזיקה לו אצבעות.
אתמול בקורס היה לנו שיעור על מאגר המידע nexis-lexis. מאגר מידע עצום שמחולק למידע עסקי-חדשותי ולמידע משפטי.
את שעור העבירה מנהלת המכירות של הסניף הישראלי שלהם והיה מאוד מעניין עם הרבה תרגול עצמי. דבר נוסף שמנע מאיתנו להרדם זה מין "דבר" מפלסטיק שהיא חילקה לנו וזה מעסיק את הידיים (נקרא באנגלית tangle) ושומר על הריכוז של האנשים.
לא יאומן. בשעות הכי קשות של היום כולנו היינו מרוכזים לחלוטין ומשחקים עם זה כל הזמן.
מובן ששמרתי את זה לשעורים הבאים...זה תמיד נחוץ...
חוץ מזה החלטתי להתיישב קצת יותר ברצינות על הלימודים. לא סידרתי לי שום דבר ב favorites שלי וגם חיפפתי בתרגילים. לא היה לי הדרייב לזה כמו שכתבתי אתמול.
משהו השתנה? אולי.
לאחר שבוע מלא ודי מתיש וסוחט, אין לי היום שום תוכניות, חוץ מלהסתפר (הספרית התבלבלה ביום ראשון אז העברנו להיום) ולצאת להליכה.
כן, וגם לסדר את התיק לסוף השבוע שאנחנו יוצאים מחר בצהריים.
וזה לא מלחיץ אותי בכלל. לפחות לא בשעה זו....
שומעת במחשב את הדיסק של להקת air שנקרא moon safari. יש בו משהו...אוהבת. עושה לי טוב.
זהו. הולכת להכין לי כוס קפה...עם חלב עמיד, איכס, אבל זה מה יש...
| |
| כינוי:
בת: 65
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
