| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 2/2003
 עוד שעה יוצאת
נוסעים לצימר בצפון, לסוף שבוע.
חוזרים לאותו מקום בו היינו לפני שנתיים, חגגנו אז את יום השנה ה 20 לנישואים (באיחור של חצי שנה, התחתנו באוגוסט). רצינו חו"ל אבל לא יכולנו כספית אז החלטנו מקום יפה בארץ.
ובאמת היה יפה.
לא משנה שביום שישי, בשעה 12.00 גילינו שעיקלו לנו את חשבון הבנק ואנחנו לא יכולים להוציא כסף...(סיפור ארוך שעדיין לא נגמר סופית העוסק בקונה דירה חולה נפש ועורכת דין צמאת דם...).
היה לנו כנראה באמת לא רע שם. ג. רצה כל הזמן לחזור, אני דווקא רציתי לנסות מקום אחר אבל הלכתי איתו...
הזמנתי כמה ימים לאחר הנסיון לסיים את הקשר עם ד. אני זוכרת שהתקשרתי לבעלת הביקתה והזמנתי והיתה לי הרגשה ש"יאללה, נעשה את זה, ניסע, אולי זה יקהה את הכאב...".
היום אני מרגישה שאני נוסעת לשם ממקום אחר לגמרי.
בהרגשה אחרת.
זה קשור גם להרגשה שכתבתי עליה אתמול. אני עדיין לא רוצה לכתוב, לנתח, להבין. מפחדת שהיא תעלם. שהיא רק אשליה וברגע שאכתוב עליה, פוףףףף היא תעלם.
יש ציפיה באוויר.
אצלי.
מרגישה משהו ...לא רע...בסדר אכתוב את זה בקטן...
משהו טוב.
 .
סופשבוע טוב לכולכם כאן בישרא.
אחזור ביום ראשון.
| |
| כינוי:
בת: 65
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
