וגם החתולים יללו ולא הבנתי מה הם רוצים (יש אוכל, מים, שרותים נקיים, מה? מה? מה? ).

גדודי החברים של א. הצעיר שרצו בכל פינה בבית וג. בא לחוץ ועצבני מהדברים שלו.

ואני רק ייחלתי שכל אחד ילך מכאן לדרכו וישאיר אותי

אני.

והדממה.

וכך היה.

וישבתי בתוך השקט , נושמת לאט כדי לא להפריע לו, ומקשיבה רק לעטיפת המזגן החרישית המחממת (לאחר שקפאתי ולא הבנתי מה נהייה, ואז נזכרתי שעבור א. הצעיר  - שיבוט זכרי של אנה-קרי הילדה מלפלנד - הקיץ בעצם מעולם לא עזב ו 17 מעלות הן מידת קור נאה לשהות בה),

ונותנת לו, לשקט, לזרום בתוכי.

הלכתי היום לעבודה.

הלכתי כי בראש ובראשונה קמתי ללא חום (36 וקצת, הידד). לא משנה שאחר כך הוא עלה, אבל בבוקר הייתה קרירה כאוויר הצח.

והלכתי כי ידעתי שאם אני רוצה להבהיר נקודה מסויימת, כדאי לי לעשותה כשאני שם ולא מהבית.

וכך היה.

אמרתי את הדברים בבהירות הכי בהירה וברורה שיכולה להיות, בשקט ובקול מחרחר , דרמטי ומשאיר רושם רב כנדרש.

ואחר כך נפניתי לעבודה, סיימתי את הפרוייקט שחיכה לי וכך אני יכולה לפנות לניקוי השולחן לפני הנסיעה.

ולנסוע.

ואני משערת ומאמינה שגם למדתי משהו מההתנהלות שלי של הימים הללו בפרט  ושל השבועות האחרונים בכלל.

ואת זה עוד נראה.

סביר להניח...

(מרגישה יותר טוב.

אמרו שמסתובבת השנה שפעת של 10 ימים עם חום וכל החבילה.

אני צריכה כנראה להודות למישהו, כי  10 הימים שלי מסתיימים בדיוק ביום רביעי בבוקר.

עם ההמראה... )