| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 2/2003
 צריך לבטל את יום ראשון...
או לפחות להוציא אותו מחוץ לחוק...במיוחד כשהוא כל כך סוער וגשום.
מה זה חוסר ההתחשבות הזה? גם להתחיל את השבוע וגם במזג אוויר כזה?
אני רוצה שמש!! עכשיו ומיד !! (רוקעת ברגלי כמו ילדה קטנה...)
כבר הבהרתי לאחראי על מזג האוויר שהשנה לא טוב לי גשם. לצמחים ולכנרת אולי כן, אבל לי לא.
אני אגואסטית. פויה.
חוץ מזה, לכינרת אני דואגת, דמעות יש לי בשפע...
סתם, סתם, רוח שטות...
קראתי היום את הפרק הראשון מתוך הספר "ככה אני מדברת עם הרוח" של סמי ברדוגו שאני מקבלת אלי למייל.
הימים אצל הגיבורה דומים כשתי טיפות מים אחד למישנהו, וסוף השבוע שמגיע רק סוגר לה את המעגל ונותן לה את הביטחון, הידיעה, והשלווה שכך זה בסדר, כך זה צריך להיות, ויהיה תמיד.
כשקראתי את המשפט הזה עברה בי המחשבה המהירה כברק, כמה הייתי רוצה להרגיש כך.
חיים של פשטות מוחלטת, בלי סיבוכים, תהיות, מחשבות, סערות, עליות וירידות.
עבודה-בית-בית-עבודה.
אבל באמת, כשחושבים על כך שוב, זו הרי התנשאות.
לכל אחד יש את הכאבים, המחשבות, החששות והתהיות שלו. הסערות שמעלות ומורידות אותו, את החיים עצמם.
העוצמות אינן דומות.
הנושאים אינם דומים.
אבל לחשוב ש"אצלם" זה פשוט?
ובאמת באמת, האם הייתי רוצה חיים כאלה, "פשוטים", ללא סיבוכים, וגם ללא ריגושים?
לא. לא ממש.
ממשיכה להרגיש כך, שמשהו בתוכי מרגיש אחרת...ממשיכה לבדוק את זה, שנמצא שם, שלא נעלם.
עוד כמה ימים.
נפגשת היום עם טובה, מחר עם ע. ואחר כך, אם זה ימשיך, ארשה לעצמי להבין שזה כאן ולשמוח...
ועם ד. ? הכל  ...
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
