| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 2/2003
 היתה לי דילמה קשה אתמול אחר הצהריים
ובגלל שלא יכולתי להכנס לישרא הייתי צריכה לנסות ולפתור אותה לבדי, עם עצמי...
הדילמה היתה: האם לצאת בשעה 17.00 לתל אביב עם הגשם והסערה ולחכות שם עד לפגישה עם ע. בשעה 18.30 או לצאת רק לקראת רבע לשש ולהגיע ברגע האחרון...
אז לאחר שניסיתי להכנס שוב ושוב לישרא ועשיתי בושות בתגובות לפוסט של קוקסטה, טלפון מג. פתר לי את הדילמה ויצאתי לדרך.
לאחר מרק בשר חם ומנחם נכנסנו לפגישה ובמהלכה התברר שלמעשה שלב אחד בטיפול (ואולי זה השלב היחיד שמעניין אותנו...) סיימנו. השלב של הדו-שיח הזוגי, של הקשר הבסיסי.
מכיוון שמההתחלה לא היתה כאן השאלה אם אנחנו נשארים ביחד או לא אלא רצינו לטפל באיכות הנישואין, אז בהחלט אפשר לאמר שהגענו לשלב די גבוה באיכות הזו ששאפנו ועדיין שואפים לה.
וכאן אמר ע. אפשר לעשות שני דברים שאתם אנחנו צריכים להחליט ביחד.
האחד, להתחיל לסיים, תהליך של מספר פגישות לקראת סיום השנה הראשונה לתחילת הטיפול.
השני, להחליט שמהמקום הזה אפשר לבחון דברים לעומק, דברים מהעבר, un finished business שנמצאים אצל כל אחד מאיתנו, "לקפוץ לבריכה".
ברור לג. ולי, עוד מאתמול והיום בבוקר דברנו על זה שוב, שאנחנו בהחלט לא מסיימים שום דבר. נכון שיצרנו לעצמנו בסיס חזק, איכותי, שטוב לנו איתו מאוד, שאיתו אנו עוברים את היום יום אבל אני חושבת שאם לא ננטרל את המוקשים שטמונים בעבר המשותף שלנו, ובעבר של כל אחד מאתנו, הבסיס הזה עלול להסדק שוב...
לאחר הפגישה היתה לי הרצאה על סכיזופרניה. קיבלנו קצה, קצה, קצה של מידע על המחלה הקשה הזו שגורמת לשינויים קשים באישיות של החולים בה, לחיים בתוך פחדים, בתוך ריק מסויים שלא יכולים למלא אותו, לחיים של כאב להם ולמשפחות.
ההרצאה היתה מרתקת, אבל אני , שמצב רוחי לא היה משופר כל אחר הצהריים פשוט ישבתי לי שם והתגעגעתי קשות לאמא שלי...
אחר כך מצאתי את עצמי שוב, יושבת בלילה ליד המחשב, נשאבת לתוך ישרא, כסוג של נחמה שהייתי צריכה אותה.
לא היה לי מצב רוח מאתמול אחר הצהריים. ידעתי מהיכן זה בא.
מהקטע "הפולני" הזה שבתוכי, שאם דבר לא נסגר יפה, נקי ובצורה מסודרת "כמו שצריך" (על כל מכתב יש לתת תשובה...כך לימדו אותי בבית... ) אז מתחיל לעלות אותו אי שקט פנימי, אותו קול קטן שמטריף את הדעת שלא מוכן להסתלק למרות שאני מבקשת מאוד...ואין סיבה. פשוט זה לא נסגר כמו שלימדו אותי, שם בבית הרומני הטוב, לפני הרבה שנים...
אבל לפחות, אני כבר לא מתרסקת מזה... אז יש לי תקווה... .
היום יום קצר בעבודה, יוצאת ללימודים.
והכי חשוב, שמש, יום שמשי בחוץ..
עד שיחזור הגשם מחר.
***************
ולכל המעוניין:
הבלוג הזה הוא אמיתי what you see is what you get... והיחיד שלי.
אני הייתי יכולה להתמודד עם שני בלוגים בבת אחת? בחיים, בחיים לא... אני בקושי מתמודדת עם החיים האמיתיים שלי... ;-).
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
