רמזורים  משחקים בחילופי צבעים,

כמו משגרים אותות חיים

לתוך פסי אספלט

דוממים.

מכונית צולחת נהרות של

חושך עוטף כמו פקעת צמרירית,

משייטת

בין בתים מחוברים בקורי שינה

בלתי נראים,

מצטמצמת

לנקודת אור קטנה במרחב.

רק אני וכל העולם עכשיו.

רק אני.

חצות וחצי

ברחובותיה של עיר.