לכי לישון.

אין צורך להחזיק את העיניים הצורבות מעייפות

פקוחות בחוזקה.

העולם יחכה לך גם

מחר.

שלוש וחצי שעות שינה.

הליכה על קצה של משהו שמרגיש, בשיאה של העייפות כאילו קצות העצבים מתחת לעורי

חשופים

ושורפים מרוב

מאמץ.

שוב מותחת את היום לקצוות בלתי אפשריים.

שוב, רוצה לבלוע בו הכל,

כאילו

הרעב לא פסק

מעולם...