התחילה להתגבש בתוכי ההכרה כי גם אני כמו אותו סיזיפוס עלולה למצוא את עצמי מגלגלת  את האבן שוב ושוב במעלה ההר, לצידי העגלה שבולי העץ כבר מזמן לא נופלים ממנה לחסום את דרכי כאומרים לי עד כאן .

אבל היום במקום שבו אני נמצאת, להבדיל מהמקום בו הייתי עד לא מזמן , אני מרשה לעצמי להכיל את התחושה הזו עד סופה,  לתת לה להיות בי, מתוך ההבנה המוחלטת שהיא לא תוכל לי, שהיום יש בי הכוח.

ועם המחשבה הזו, הלכתי לחדר הכושר פורקת את התיסכול על ההליכון ונותנת לאנדרופינים להציף אותי בתחושות האושר שכ"כ נכונות לי היום.

בדרך חזרה הביתה, ליווה אותי עלה שנשר מעץ האיזדרכת מתעופף לו ברוח הקלה נוחת לרגע מרפרף על האדמה הרטובה מהגשם שהזין אותה דקות סופרות קודם לכן, שוב מתרומם  מסתנוור מאור השמש שבצבצה לה בין העננים, וכמו המועקה שהלכה והתפוגגה  בי,  התרחק בריקוד עם הרוח שפרעה גם את שערי.

וזוהי גם כן אמא מתארחת בבלוגה של פמה במסגרת הפורייקט .

שבוע טוב.