על הנסיעה הזאת של ג. לחו"ל והלבד שלי השונה הפעם מהפעמים הקודמות.

על תובנות שהופכות לחלק מאיתנו, כמו נשימה, ומאפשרות להתנהל עם הדברים והתהפוכות בחיינו בקלות רבה יותר.

רציתי לכתוב על נלסון מנדלה (תוכנית מרתקת על חייו בלופ של החינוכית בערוץ 23) ,על ההשראה שאדם כזה מעורר באנשים שסביבו, מקרוב ומרחוק, ועל אותו היום בו  כמו כל העולם היה עסוק בבחירות הדמוקרטיות הראשונות בדרום אפריקה ואמא שלי אושפזה לחודש האחרון בחייה.

רציתי לכתוב על מוסיקה שפתאום פוקע משהו מבפנים כששומעים אותה הדמעות פורצות בלי שום קשר וסיבה הנראים לעין.

רציתי לכתוב אבל כמו נחל שופע יותר מדי ועולה על גדותיו , הסתבכו בי המילים לכלל פקעת שלא יכולתי להתיר אותה,

והפסקתי.

לבנתיים.

אולי רק אביט ב"כתם" הישן לו בשלווה סטואית על השולחן ליד המקלדת, נצמדת לנשימותיו הקצובות

ומתהפנטת...