לפעמים יש לי תחושה שאני יודעת , באופן מוחשי ממש,

איך הדברים צריכים להיות

איך החיים שלי צריכים להראות,

ורק כשאני מנסה לחבר את חלקי הפאזל הכל כך ברורים

אני רואה

שישנו רווח שלא מאפשר להם להתחבר לכלל יחידה

אחת.

ואולי כך נגזר.

אולי כך עדיף...

(הרהור שאין בו עצב כלל וכלל אלא רק תמיהה).

ובכלל רציתי לכתוב על שוקולד.

ועל הפטיפורים המ ד א ימ י ם שג. הביא לי מבלגיה (גודייבה ולא רק) ולהזכיר גם את אלו שבבית הקפה הכל כך סנובי בפירנצה לא התביישו לבקש 8 יורו (55 ש"ח) עבור אחד ויחיד !! (לא קניתי, אלוהים אדירים , יש גבול גם לחולשות אנושיות שבי. במיוחד אם הגבול הזה הוא הטלפון ממנהלת הבנק שלי... ).

(היי, סבלנות, יש ביס לכל אחד).

רציתי שוקולד, יצא הרהור.

כך זה.