משהו היה חסר לי , כשיצאתי לחדר הכושר.

התחושה היתה כמו בכל יום שישי בבוקר ובכל זאת, לא לגמרי.

עוד כמה דקות של הליכה והרצת התמונות הקבועות בראשי של יום שישי ופתאום זה בא לי:

הריח.

ריח החלות המתוקות, הבורקסים, הלחמניות, הקרואסונים וכל מה ששתי הקונדיטוריות/בתי הקפה השכונתיות אופות במלא המרץ לקראת תחילתו של סוף השבוע.

והיה קצת משונה לעבור לידן , לראות אותן סגורות ועצובות קצת,  וללא יושביהן הקבועים שנהנים מקפה בוקר עצל ומשהו קטן ליד.

וחוץ מזה, נשלמות ההכנות לחג, כמו שאוהבים לומר ברדיו ככל שהשעות הולכות ומתאספות להן לקראת שיאו של היום וכך גם אצלנו.

קניתי בעצמי את כל מה שהתבקשתי להביא וגם מעבר, ג. הבכור כבר בבית, ולנו יש נסיעה ארוכה מאוד צפונה, לחגוג את חג האביב למרגלות החרמון שעדיין ישנן נקודות לובן בפסגתו.

ובדרך, להביא חיבוק פרחוני למתנת יום הולדת.

חג שמח חברים יקרים, חג פורח, מלא אופטימיות והתחדשות פנימית וחיצונית...