| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 2/2003
מיום שישי
איך אני יכולה לכתוב בלי להפר את האנונימיות והסודיות? 
אנחנו מביאים את עצמנו לקו, על החוויות, הנסיון, הפחדים, התשוקות, הרצונות, החלומות. פוגשים שם דברים שנוגעים בנו, פוגשים בצורה מסויימת את עצמנו...
פגשתי הערב מצב של כלא בו אני האסירה והסוהרת...
פגשתי את נסיונות הבריחה מכאבים פיזיים וגם נפשיים, ריגשיים.
פגשתי את הגעגוע, את הכמיהה, את התשוקה, את רגשי האשמה...
פגשתי את ההתמודדות עם הידיעה שיש דברים שאי אפשר לשנות אותם...
פגשתי חלקים מעצמי...
(יום שישי 14.2.03 שעה 00.29 נשלח אלי בדוא"ל)
***********************************************************
בישלתי... 
בפעם הראשונה מאז ראש השנה שעמדתי במטבח ובישלתי. ולא רק זאת אלא שתיכננתי מה להכין במשך כל השבוע.
מאז החל התהליך אותו אני עוברת הקטע של הבישול, שהיה מאוד משמעותי עבורי, פשוט נעלם. כשהייתי חושבת על לבשל, להכין משהו לשבת, הייתי מרגישה את אותה הרגשת פחד (מצחיק לדבר על פחד ביחס לאוכל והכנתו...) ואפילו דחייה כמו שהייתי (ועדיין מרגישה) מלהיות לבד בבית, עם עצמי...
אז לא בישלתי.
פשוט מאוד.
והמשפחה שלי שהתרגלה למעדנים כמעט בכל שבוע לא הבינה מה קורה לי ושלחה סימני מצוקה...
התחלנו ללכת בשבת למסעדות, להזמין אוכל מוכן, לאכול אוכל קפוא, רק לא להכין. לא הייתי מסוגלת להביא את עצמי לכך...
כנראה שעם אותה תחושת השלמה,קשר אל העבר שחלה אצלי, פתאום הרגשתי מוכנה והייתי יכולה לחשוב על בישול בלי סלידה.
וכך עם מזג אוויר מתאים (חורף, גשם , סערה...) הכנתי סוג של חמין (לפי מתכון של ישראל אהרוני) בוכרי - עירקי.
עמדתי במטבח, טיגנתי את הפרגיות הקטנות, הכנתי את תערובת האורז, דלעת, פירות יבשים קצוצים (סוף סוף נפטרתי משאריות טו' בשבט...) עגבניות ומלאתי את הפרגיות. שמתי בסיר, פיזרתי עצמות מיח והאורז על הכל, הוספתי תפוחים חתוכים וזהו...
עוד מעט אכניס לתנור לכל הלילה.
איך הרגשתי?
לא כמו פעם, שזה היה ממלא אותי שמחה גדולה, שלווה וכיף.
אבל נהנתי.
אני לא רואה את עצמי חוזרת לכמות הבישולים שלי כמו אז, לפני חצי שנה. זה מילא לי חוסרים שהייתי צריכה אז.
היום אני מלאה ומתמלאת מדברים אחרים.
אבל כנראה שגם לא אשלול את זה לגמרי שוב...
ומפעם לפעם נאכל בשבתות משהו קצת יותר מסובך ומעניין מאשר עוף בתנור, או ללכת למסעדות...
זו התחלה מסויימת...
הבוקר הכל עבר. כל ההרגשה המחורבנת, המועקה, הסרטים המטופשים, כל זה נעלם...
עד לפעם הבאה... ;-).
(יום שישי 14.2.03 שעה 14.25 נשלח אלי בדוא"ל)
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
