לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


כזאת אנוכי: שקטה כמימי אגם אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2003    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728 




הוסף מסר

2/2003

אני עומדת ומסתכלת ברוקדים ריקודי עם


ומנסה להבין מה היה בשעות הספורות הללו שהביא אותי למצב שאני לא מצליחה להפסיק לבכות...
האם זה קשור לזה? או אולי לפגישה שהיתה היום עם ע. היועץ?
 
הגענו לפגישה בשמחה וששון לעבור לשלב הבא, נקודה מסויימת בה הגענו בשבוע שעבר.
אני אמנם הייתי קצת עייפה לאחר "המגע" שלי עם המציאות אבל התחלתי להתאושש.
אמרנו לע. שחשבנו על השיחה מהשבוע שעבר ואנחנו בהחלט מוכנים לעבור לשלב הבא בו "נחפור" בדברים לא פתורים כדי לחזק את הזוגיות שלנו.
הכל היה טוב ויפה רק שאני לא ידעתי ש"החפירה" הראשונה תהייה בבלוג שלי...
ג. העלה את העניין תוך כדי שיחה כשמיהר ואמר שזה בסדר והוא חי עם זה. ע. תהה ושאל שאולי יותר נכון לומר שהוא מתנהל עם זה ולא ממש חי...
וכך התפתחה שיחה בה דובר על סודות ומקומם בזוגיות, בזוגיות שלנו.
 
אמרנו שזו הפעם הראשונה לנו בחיינו המשותפים בה יש סוד בתוך הזוגיות. ע. הזכיר את העובדה שלמעשה רוב חיינו המשותפים, וגם היום, יש לג. סודות לא מעטים מפני, עקב עבודתו.
סודות שאני לא יודעת וגם לא אדע.
נכון שקל יותר לחיות עם העובדה שיש אגף שלם סודי כשזה קשור למשהו חיצוני, עבודה, אבל סוד הוא סוד...
ע. הציע לג. להעיז ולבדוק כיצד הוא מרגיש ביחס לחלק הזה בחיי, בחיינו, ולא להבין אותו כי ברגע ש"מבינים" הרגשות אינם רלוונטיים יותר. (משפט שראוי שגם אני אקח אותו אלי...).
זה לא קל לו. הוא מנסה, צועד צעד או שניים קדימה ומיד חוזר אחורנית. זה מפחיד אותו, מה יגלה אצלו, מה יגלה אצלנו...
אמרתי בפגישה שאני לא אוהבת לדבר על הנושא הזה אבל ברור לי שאם לא נפרק אותו לגורמים (בלי שום כוונה שאני אוותר על הבלוג ומה שהוא עבורי) ונבין בדיוק מה הוא ומה ג. מרגיש כלפיו, זה יסדוק בעתיד את הקשר ביננו ולא משנה עד כמה חזק וטוב יהיה...
 
לאחר סיום הפגישה עמדנו ג. ואני ליד המכונית שלי ואני לא הצלחתי להפסיק את הבכי שהתחיל בסוף הפגישה (וגם בעיניו היו דמעות).
הבכי נמשך כמעט כל הדרך הביתה, ורק בשעור ההתעמלות הצלחתי קצת להחזיק מעמד, למרות שמפעם לפעם הדמעות פרצו להן.
כך אני מוצאת את עצמי בסופו של יום שבו ארועים של מספר שעות ספורות גורמים לי להיות סחוטה ומותשת לחלוטין.
 
אין ספק, מישהו מעביר אותי את הטירונות של החיים...
 
(יום שני 17.2.03 שעה 23.00 נשלח אלי בדוא"ל)
 
נכתב על ידי , 18/2/2003 09:33  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pema ב-18/2/2003 15:15



כינוי: 

בת: 65




143,057
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpema1 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על pema1 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)