"מנסה לעבד בתוכי את היום הזה.

מנסה לחשוב על המקומות ששנים כל כך רבות קראתי עליהם , שמות שלזמן מסויים שטו בדמי והיום היה בהם משהו כל כך רגיל, יומיומי , חי.

ולא מת.

בית העלמין היהודי בוורשה.

קיר הילדים. יאנוש קורצ'ק. י.ל. פרץ.

קיברו של אדם צ'רניאקוב ראש היודנראט של הגטו שלא יכול היה לעמוד יותר בכאב , והתאבד.

האומשלאגפלאץ. מקום השילוח למזרח. בניין הגסטאפו שעדיין קיים היום.

מסילת הברזל שעליה נוסעת היום חשמלית.

מראה כל כך רגיל, כל כך טרוויאלי.

רח' מילא 18. הבונקר של לוחמי הגטו.

שרידי חומת הגטו.

הרחוב היחיד שנשאר מאז, עם שני בניינים בנויים מאבנים חומות כהות שהתכהו עוד עם הזמן, מהפיח והעשן של השנים שאחרי...

עומדת בחצר הפנימית, החשוכה, מסתכלת על החלונות הארוכים והצרים שהשמש כמעט ואינה נכנסת דרכם ומנסה לדמיין את החיים אז, בימים ההם:

הרעש.

הצפיפות.

הריחות של 10 אנשים בחדר ומאות אנשים בקומה.

של הילדים שרצים מתוך הגטו החוצה וחוזרים עם תפוח אדמה נוסף.

ככר לחם נוספת.

ניסיתי לדמיין את החיים.

ואת המתים.

והצלחתי רק לשמוע את רעש החשמלית שנסעה על פסי הרכבת ברחוב הסמוך...

וורשה 29.5.05"

הפוסט הזה חיכה שנה.

הרגשתי שאני לא יכולה לכתוב פוסט רגיל על הסיור  שעשתה לי ק. , בשבת הראשונה שנשארתי בוורשה, מחכה לג. שיצא מבית החולים ונוכל לחזור הביתה.

לא פשוט  לנו , כישראלים וכיהודים להסתובב בוורשה ברחובות שהיו חלק בלתי נפרד מהעולם היהודי שהיה ונעלם .

ללכת במקומות ששמותיהם חקוקים /צרובים בנו משנים של לימודים ושל צפיה בתוכניות טלווזיה וקריאת ספרים.

רחוב מרשלקובסקה (שהיה הרחוב הראשי של הגטו).

כיכר שלושת הצלבים (הילדים מוכרי הסגריות).

רחוב מרדכי אנילביץ (לזכר מפקד האירגון היהודי הלוחם בגטו).

רחוב זמנהוף (הרופא ממציא שפת האספרנטו).

ועוד ועוד.

במידה מסויימת, וורשה שומרת על הזכרון של החלק היהודי שבה , והיתה לי תחושה שאפילו בגאווה מסויימת.

החיים ממשיכים, הזכרתי לעצמי לאורך הסיור כולו.

החיים ממשיכים כי אי אפשר אחרת.

אבל הזכרון נשאר בנו והוא משאיר אותם,

חיים.

***********************************

על התמונות:

העדפתי, שלא כרגיל, לא לחבר תמונה לטקסט בפוסט אלא לתת לכל אחד מהם את "המרחב" שלו.

ברוב התמונות אני מצולמת כי לא יכולתי להסביר לק. מדוע אני רוצה לצלם את המקום עצמו בלי להיות חלק ממנו, ולכן חלקים יהיו קטועים או פני עלומות.

בחלק מהמקומות לא נשאר דבר והשלטונות הקימו אנדרטה , למשל האומשלאגפלאץ נראה אחרת לגמרי מכפי שנראה אז ורק קיר שיש ועליו כתובתו בשפות רבות, בינהן עברית כמובן, הוא אנדרטת הזכרון למקום.

כך גם אנדרטת רפפורט שנמצאת באמצע גן ירוק ופורח במרכז וורשה.

קיר הילדים לזכרו של יאנוש קורצ'ק הוקם בבית הקברות היהודי לאחר המלחמה .

אחד משני הבניינים היחידים שנשארו מהגטו עצמו.

החצר הפנימית בבניין מהגטו.

הבונקר ברחוב מילא 18 - המפקדה הראשית של האי"ל (הארגון היהודי הלוחם) בפיקודו של מרדכי אנילביץ'.

קטע שנשאר מחומת הגטו שחצתה בתים ובניינים ומעברה האחר החיים התנהלו כמעט כרגיל.

קיר הילדים לזכר יאנוש קורצ'ק וילדיו בבית העלמין היהודי בוורשה (הזרים הם של משלחת מישראל שביקרה שם מספר ימים לפני כן).

האומשלאגפלאץ - מקום ריכוז יהודי הגטו ושילוחם לטרבלינקה ולאושוויץ

קטע מאנדרטת רפפורט בוורשה  - החלק של המרד והתקומה

(ותודה ל fe  על העזרה בעריכת התמונות).

ועל יום השואה כתבתי

כאן.

וגם כאן.