מצד אחד, אני נתונה בתוך התרחשויות שקורות לי באופן אישי, מצד שני אני מודעת ודואגת לדברים שקורים לאחרים שחשובים לי.

והשילוב הזה, של האני והאחר , נותנים לי פרופורציות כשאני שוכחת לפעמים ועלולה לאבד אותן בתוך הסערה הפנימית.

מעולם לא חשבתי שאוהב כל כך ללמוד.

מעולם לא תארתי לעצמי שאהנה , בסופו של דבר, לעבור מבחנים ותקופות של מבחן שנקרות לפני.

ואם היו שואלים אותי מראש הייתי כנראה מוותרת על כל הסיפור, אך ידעתי אז  כשקרה מה שקרה,  והידיעה הזאת הולכת ומתחזקת בי בכל יום, שבסופו של דבר אני עוד אומר

תודה.

וזאת, תהייה האירוניה בהתגלמותה.

והיום בבוקר, כשהלכתי לחדר הכושר ראיתי איש מתאמן בגולף על הדשא בגן שבאמצע השכונה ולרגע קט הרגשתי הכי קיסריה שבעולם...

Oh yeah !!

שבת שלום חברים יקרים, פתאום, בבת אחת נמלאו בתי השכונה בדגלים, אני הולכת לתלות את הדגלים שלי...

נ.ב

אני מזמינה את כולכם לפרוייקט יום העצמאות המהמם של פי היפה מכל!!!!