אני מסתכלת על הדברים מתוך סוג של התרגשות וציפיה לבאות.

אצלו יש ערבוב של תחושות ורגשות שסוערים כבר כמה ימים והיום הגיעו לסוג של קליימקס שאחריו ישנה רק תשישות גופנית ונפשית.

יש שם הכל מכל וכל, אמר לי:

פחד.

והתרגשות.

ציפיה.

סקרנות.

מתח.

ורגיעה.

עצב.

וגם ריפרוף קטן של שמחה.

עם כל המעורבות הרגשית שלי מעצם היותי חלק מחייו שנים רבות ומעצם היותנו זוג, אני צופה על התהליך מהצד, ואילו הוא יחיה אותו בכל נשימה מנשימותיו, בכל רגע נתון בחודשים הקרובים.

ובסוף היום אמרתי לו  "בוא נחגוג" והזמנתי אותו לדיקסי.

ובפעם הראשונה מאז שאני אוכלת שם, לא הזמנתי סופלה שוקולד...

ואם זה לא שינוי מהותי, אז אני לא יודעת שינוי מהו...

ג. החל היום את התהליך שבסופו הוא יפרד מהמקום שהיה יותר מרק מקום עבודה , במשך 32 שנים.