יש בא מין אור אחר אחר לגמרי...

האוויר שונה, אולי נקי יותר, האווירה, ההליכה של האנשים...

ואולי לא בכל תל אביב אבל ברחוב שינקין ...

בהצעה של קוקסטה ובהחלטה של רגע נסעתי בשעות לא רגילות לחלוטין עבורי להסתובב ברחוב התוסס, הרועש והגועש מהמוני האנשים...

והצפיפות והדוחק לא הפריעו לי כהוא זה...

להפך, זה נתן תחושה של תסיסה, של חיוּת גדולה...

ולאחר שהסתובבנו קצת ברחוב, ישבנו לשתות קפה ולהסתכל על האנשים שעוברים ברחוב ולנסות להבין את השילוב בין צעירים כי טרנדיים, משפחות עם ילדים וחרדים שמאפיין שמאפיין אותו, קניית דיסק ב"אוזן השלישית", חזרתי הביתה כשאני נוסעת לכיוון האיילון דרך הרחובות הקטנים של לב תל אביב, שבכל פעם שאני עוברת בהם אני חושבת לעצמי שיבוא יום ואני אגור באחד הבתים ספוגי האופי והעבר שנמצאים שם כמו היו מאז ומתמיד...

ושם הרגשתי את תל אביב השונה כל כך ממה שאני מכירה אותה...

והיום הזה שהחל בפגישה עם חברה בעיר אחרת לגמרי, עיר שהיא חדשה וצעירה לימים שעדיין אין בה את המסורת וההסטוריה שאנשים קובעים אותה לאחר דורות של חיים בתוכה, מסתיים לו בעצבות ששוכנת בתוכי מזכרונות שעלו בי, מחשבות על עבר רחוק, החלטות שהוחלטו אז והסיבות שהביאו לאותן ההחלטות...

וזה כנראה זמנם של הדברים לעלות בתוכי, דברים ששכחתי , שהדחקתי, שסגרתי , שכיסיתי עמוק עמוק...ואולי הם עולים כי הם יודעים שיש בי כוח ואני יכולה להתמודד איתם ולהמשיך הלאה...

ולא לשפוט את עצמי לחומרה יתרה, כפי שביקשה ממני קוקסטה...

שבת שלום לכם   חברים יקרים...

**************************************************

עדכון 19.40.

ותאונת האימונים אחר הצהריים בחברון, היתה בגדוד אליו אמור להגיע ג. הבכור לאחר סיום הטירונות, למעשה בגדוד שהוא כבר משוייך אליו...

קיבלתי תזכורת ברורה מאוד לדברים שאני מדחיקה באשר לשרות הצבאי שלו...

ואולי, בתת ההכרה, עדיין בלי שום קשר אישי למזלי, זה הביא לתחושת המועקה שאני נמצאת בה כל אחר הצהריים...