מין התקררות שבאה בין החורף לאביב, כאילו הגוף עדיין לא החליט מה עדיף לו ולנפש כבר מזמן ברור שהיא

נמצא בצד הבהיר, הכחול והחמים של הימים.

הגרון כואב פחות מעצמו  (מכאן שהמכר הוותיק לא ביקר הפעם),

קצת חום שעוטף אותי בגלים  לזמנים קצובים ומהירים,

ובעיקר תחושה שצריך להתנהל לאט לאט פן תנועה מהירה מדי תפרק את חלקי הגוף

לגורמים.

ואני מוצאת בתחושה הלא נעימה והמעייפת הזאת גם חלק שהוא נעים במידה מסויימת, בכך שאני נדרשת להוריד הילוך, לתת לשקט להיות (למרות המאבק שלי בו)

 ולהקשיב

לצלילי הפְנים שבי.

שבוע טוב .

יהיה.