התחושה הזאת,

של עמידה בחנות ספרים ,

בוחנת אותם אחד לאחד,

מדפדפת

או רק מציצה בצד האחורי של הכריכה,

ורוצה לבלוע את כל

החנות,

עד אחרון הספרים

שבה.

(וזה מתחבר להכרה שעברה בי לפני שנים רבות, בתחילת גיל העשרה שלי, במהלך נסיעה באוטובוס מהסיפריה הבייתה, כשהבנתי שאני אף פעם לא אוכל לקרוא את כל הספרים כולם.

שתמיד יהיה ספר חדש שיכתב וספר חדש שלא אספיק לקרוא כי האותיות והמילים רבות מהדקות שיש לזכותי לחיות.

ואני זוכרת שמשהו לפת אותי בחזה, והייתי עצובה.

מאוד.).