אני לא רוצה לעסוק יותר במה שאני עוסקת.

אתמול אחר הצהריים היה טריגר.

מראה שהורמה למול פני והראתה לי, באופן הברור ביותר את שאני יודעת כבר זמן ארוך מאוד.

אני לא אוהבת את מה שאני עושה.

חשבתי לפני שנה לנסות ולשנות, אבל הדברים לא היו בשלים בי כנראה ולכן התמוססו.

את העבודה אצל הדוקטור אהבתי כל כך בתחילה, כי היתה שם הבטחה מסויימת, ערטילאית בעיקרה, של אפשרות לצאת מתוך הסד המקצועי בו אני נמצאת.

וחלק מהמשבר של התקופה האחרונה הוא ההבנה שההבטחה הזאת, נמוגה, התפוגגה ונעלמה.

וחזרתי לנקודת הבסיס.

אני לא רוצה לעסוק יותר במה שאני עוסקת.

אתמול שאלה אותי חברה מהם הדברים בהם אני טובה בעבודה הנוכחית שלי.

שתקתי ארוכות ולא הצלחתי לומר אפילו דבר אחד פשוט (כשברור לי לחלוטין שיש יותר מדבר אחד).

היום בבוקר קמתי  ויש בי רשימה כמעט מוכנה של הדברים בהם אני טובה , אותם אני אוהבת ואיתם אני רוצה

ללוש את חיי.

הגיע הזמן.

(ותודה על המילים שחיבקתם אותי איתן אתמול.

כאן, ולא רק  )