שבין החורף לקיץ.

הטבע מתפוצץ לו מעודף צבעים וריחות וכאילו לא יודע מה לעשות עם כל השפע והעושר הזה שנופל לידיו לשבועות לא רבים , עד שהקיץ כובש את הארץ והופך אותה

לצהובה.

בדרך מהשפלה לירושלים הירוק מתערבב לו עם החום של האדמה הופכו רגביה ומפעם לפעם באים כתמים של צהוב וסגול להתערבב עם שני הצבעים השליטים.

בית החרושת למלט "נשר" ברמלה מופיע פתאום מעבר לעיקול, בנוי כולו מצינורות ענק שמתעקמים לכל עבר ונותנים תחושה של בית מפלצות ענק שעומד לבלוע את כל העומד בדרכו. 

הרי ירושלים בשער הגיא כבר מכוסים כולם בחורש ירוק ופורח והשריפה הגדולה של הקיץ מלפני 10 (?) שנים כאילו לא היתה מעולם.

במצודה הצלבנית שבגן הלאומי עין חמד נשארו עומדים על תילם שני חדרים  מקושתים וגבוהיי קומה.

עמדתי בתוכם, נרעדת קצת מהקרירות שקירות האבן העבים שומרים בתוכם , עצמתי עיניים ודמיינתי.

צלבנים עוברים בין החדרים.

יושבים ואוכלים בשולחנות ארוכים.

לפידים בוערים צמודים לקירות מאירים בצללים קטעים חשוכים.

סוסים צוהלים בחצר.

וקולות מי הנחל שוברים את דומיית העצים והאבנים.

ובדרך חזרה , התלכסנו קרני השמש בזווית שכמעט ואינה מוכרת לי בשעות של שישי אחר הצהריים והכל היה שונה וחדש לי כאילו לא ראיתי זאת מעולם...

שבת שלום חברים יקרים, שבת הכי אביבית שאפשר...

(פיקניק של יום הולדת בעין חמד. היה כיף)