| 2/2003
 אתמול בערב הרגשתי מאושרת כל כך...
יצאת להליכה שלי והרגשתי שאני מרחפת, הולכת בקצב מהיר כמעט רצה וחיוך לא יורד לי מהפנים...
למה?
כי הבנתי, לפחות אתמול שהסרטים בראשי ממש , אבל ממש לא נכונים, אין להם שום בסיס, לא במציאות ולא בדמיון, משחק גרוע, בימוי חלש, עריכה משעממת, מוסיקה מפחידה, בקיצור "בוליווד/הוליווד" זה לא... .
כן, הייתי צריכה את ד. כדי שיוכיח לי את זה כי לבדי לא הייתי מסוגלת להגיע לכך. כמה שניסיתי, שוב ושוב, נשאר זיק קטן של חוסר אמון, של רצון להיות בטוחים, בתוכי...
לאחר מייל ושלוש שיחות טלפון לא קצרות, בעבודה ובדרך הביתה הבנתי שאין סיבה להעמיד את עצמי למבחן יום יום ושעה שעה...
הבנתי שאנשים כנראה לא משנים את דעתם משעה לשעה.
הבנתי שד. רוצה אותי, רוצה את הקשר ביננו, את הידידות שצמחה כאן, את המימוש של התשוקה ההדדית שנדחית בנתיים עד שיבריא, רוצה אותי...
בתוכי אני כל כך לא מאמינה לזה.
אני לא באמת מאמינה שרוצים אותי. שאנשים ימשיכו לרצות אותי במשך תקופה, במשך זמן...אני כל הזמן בודקת ובוחנת את כולם, והם אפילו לא יודעים.
ומי שעומד במבחן יומיומי זו אני וד. צריך לתת את תשובה. והוא אפילו לא יודע...אבל נותן אותה כל הזמן...
אתמול אני חושבת שקצת הבנתי והפנמתי...
הבנתי גם לא להסיק מסקנות נמהרות מכל דבר, מכל תזוזת עפעף קטנה ולא משמעותית, מכל נשימה מהירה או איטית, מכל אות שנכתבת אחרת מאשר נכתבה אתמול...
הבנתי (שוב) שיש לקחת כל יום בעיתו, כל שעה בעיתה...
הבנתי שאם אתמול היה X היום יכול להיות דווקא Y...ולא חייב להיות כל יום X... אנשים לא עשויים מתבנית אחת קבועה, יש להם ימים כאלה ויש ימים אחרים...
זו רק הכמיהה שלי שמה שהיה (אם היה טוב) יהיה כך גם מחר, ולאחריו, וכך הלאה...
האם באמת באמת אני רוצה את זה כך יום אחר יום? ללא שינוי, ללא הפתעות? מצד אחד, כן, כי שינוי זה דבר מפחיד...מצד שני, אני חושבת שאני יכולה להתמודד עם שינוי, עם כל יום והחידוש שמביא או לא מביא לי...הי, אני מתמודדת עם שינוי עצום כבר חצי שנה אז מהו יום אחד עבורי...?
לכן היום אני רגועה. לא מרשה לשום שד שבתוכי להרים את הראש, אפילו לא להציץ מתחת לחומה ששמתי להם...
פמה רוצה קצת שקט. פמה רוצה קצת להנות ממה שיש לה, ממה שעובר עליה, כמו אתמול...שריחפה בזמן ההליכה שלה עם חיוך גדול על הפנים... .
**********************************
ביקשתי היום להגיע רגועה לייעוץ. בשבועות אחרונים דווקא ביום שני קורים לי דברים שמביאים אותי לפגישה כשאני צריכה לאסוף את עצמי מהקרקעית.
אז ביקשתי היום בלי הפתעות, בלי זעזועים, כי היום נדבר על המרחב הפרטי שלי. על ישרא.
אם חפרנו כאן בשבוע שעבר, היום אני רוצה להמשיך ולגמור עם זה פעם אחת ולתמיד. ג. יבחן, או ינסה לבחון את הרגשות שלו באשר למרחב שלי וזהו. אני לא רוצה שהעניין יעמוד ביננו כמין סלע ענק שמטיל צל על הקשר הזוגי שלנו.
ולכן אני צריכה לבוא במלא כוחי ולא לאסוף את שברי מהרצפה...
so far so good...
וכל זה בלי לדבר בכלל על מזג האוויר שיש לי השנה חשבון ארוך ארוך איתו  ......
טוב, אם אני לא יכולה להינות ממנו, אז לפחות שהחקלאים יהנו...
שיהיה חם ונעים עם המון שמש , לפחות בדמיון....
| |
| כינוי:
בת: 65
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
