| 2/2003
"...שלג על עירי..."
באופן טבעי, עם השיר הזה התעוררתי לאחר ששמעתי אתמול בלילה בחדשות שירושלים כוסתה בלבן, ואפילו שהשיר הזה כלל לא קשור לירושלים...
הר גילה 1981 - 1986
שנים של חורפים בתוך ענן שיושב קבוע על הישוב, רוחות, גשמים, סערות ושלג.
ההתארגנות מתחילה עוד בקיץ.
מיד כשמגיעים לישוב קונים תנור עצים שהוא למעשה דוד חשמל ישן שבעזרתו האדיבה של הנפח מבית ג'אללה הופך לתנור עצים, לא משוכלל במיוחד, אבל מחמם וזה העיקר.
צריך לקנות עצים.
כל קיץ אותו הדבר... עם איזה סוג של עצים להצטייד השנה?
עצי זית - נדלקים לאט (מאוד) אבל בוערים זמן רב.
עצי הדר - ריח נהדר.
עצי אקליפטוס - נדלקים מהר אבל גם בוערים די מהר.
כל שנה אותו הדיון, כל שנה גומרים בסוף עם עצי אקליפטוס...
היכן לקנות, כמה, הובלה...
לכל אחד יש את ה"מוחמד" שלו (הם תמיד ערבים...), ההוא בית ג'אללה, ההוא מבית סחור ויש אלו שנשבעים במוחמד מאבו גוש...
עד אחרי החגים, חייבים לסיים והעצים צריכים לעמוד, מוכנים מסודרים כמשולש מחוץ לבית, בחצר שליד המטבח. עם גגות הרעפים של הבתים אנחנו כבר חצי שוויץ, עכשיו צריך לחכות לשלג כדי שיהיה מושלם...
והוא בא, כל שנה כמו שעון...
בימים שלפני, כשיש התרעת שלג, ההתרגשות עולה, להתארגן עם מספיק אוכל (גם כך המכולת בישוב לא ממש מלאה במצרכים , וזאת כשיש מכולת...לרוב אין), לבדוק את התחזית כל יום, האם מחר יורדים לעיר.
ואז לפעמים כבר בערב, מסתכלים החוצה ופתאום "שלגלג" כמו שהיינו ג. ואני אומרים בצחוק, מתחיל לרדת בעדינות, בנעימות, פתיתים קטנים ולבנים נדבקים על זגוגית החלון, מתחילים לכסות את הגינה , גגות הרעפים, ההרים שמסביב...
האש בתנור בוערת, השלג בחוץ נערם, מחר נשארים בבית. כיף.
בבוקר, שוויץ בהרי ירושלים...
פעם תפס אותנו השלג כשהיינו באוניברסיטה.
עמדתי בחלון הספריה והסתכלתי החוצה ופתאום הוא החל לרדת...במזל ג. היה באותה הספריה (למדנו בקמפוסים שונים) ומיד התחלנו לנסוע בחזרה להר.
השלג כבר התחיל להערם על הכביש והמכונית שלא היתה מוכנה לנסיעה בשלג החליקה שוב ושוב.
הנסיעה היתה פשוט מקפיאת דם.
בעליה האחרונה, ג. כבר ממש פחד ואני יצאתי החוצה והתחלתי לעלות לישוב ברגל.
עליה די תלולה, ללא בגדים מתאימים, ללא נעלים מתאימות שנרטבו מיד והקפיאו לי את הרגלים, עם רוח חזקה שנושבת מולי ושלג שממשיך לרדת במהירות, עם הכלבים של "האברסט" שהתחילו לקפץ מולי ולנבוח עלי, הגעתי בסופו של דבר קפואה ורועדת לחלוטין לבית שהיה קפוא (התנור כבה, איך לא...?).
שעות, בלי הגזמה, שעות לקח לי להפשיר באותו היום...
והיתה הפעם שאיציק ועירית נתקעו אצלנו לאחר שבאו לבלות שבת וקיבלו בונוס יום של
שלג...
וכל הפעמים שהיינו יוצאים כולם החוצה, ולא משנה שלא היו לנו בגדים ונעליים מתאימות (פיצ'י המשיך להסתובב עם מכנסיים קצרים גם בשלג...), מלבישים את הילדים בבגדים חמים ואף אחד לא מוכן לוותר על השוטטות בנוף הלבן, בזריקת כדורי שלג אחד על השני, בבנית בובות שלג , הריח המעושן של תנורי העצים באוויר, ותמיד לעמוד המומים מהיופי המופלא הזה של הרי יהודה וירושלים בשלג...
והעובדה שלאחר יום, יומיים , עם תחילת ההפשרה הוא הפך לחום ובוצי, לא גרעה מעצם החוויה מאומה...
הר גילה, מהשנים היפות בחיי...
| |
| כינוי:
בת: 65
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
