| 2/2003
 אתמול, בפעם הראשונה מזה מספר שבועות
שלא יצאתי מהפגישה עם ע. כאילו עבר עלי מכבש, ולא שהיתה פגישה קלה, בהחלט לא.
בלי הקדמות מרובות פתחתי ואמרתי שאני רוצה להמשיך (ולגמור) עם החפירה שהתחלנו בשבוע שעבר.
ע. שאל מדוע אני רוצה כל כך לדבר על זה כאשר אמרתי ואני אומרת שוב שזה קשה לי. האם אני רוצה מג. , לאחר שיפרוק את רגשותיו בעניין הבלוג את האישור שלו לכך?
כן, במידה מסויימת כן.
שיוצא את מה שמפריע לו ואז אוכל להמשיך ללא הפרעה...
הסוד.
מה מקומו בזוגיות, בחיי הנישואין. איזה "רעש" הוא עושה, למה הוא חשוב לי (- אני אמרתי במהלך הפגישה שאני לא יכולה ולא רוצה לוותר עליו (האם אני יכולה לדבר על זה בלי להכנס לתוכן, דבר שמוסכם על כולם).
הקשר של ג. עם עינת. לי אין בו שום מקום. אני אפילו לא ראיתי אותה מעולם...ולא הפריע לי. קיבלתי את זה כל השנים...
השיחה עברה לתהליך שעובר עלי בחודשים האחרונים. סיפרתי על הדוגמא של "מנזר" בו הכנסתי את עצמי לפני הרבה שנים, ברגע שהבנתי שהקשר עם ג. הוא רציני ויש כאן מחוייבות הדדית.
"מנזר" בו לאף גבר אחר לא היתה יכולה להיות דריסת רגל ואפילו של ידידות אפלטונית פשוטה ביותר...נזכרתי פתאום בדוגמא של יובל, מתקופת הלימודים שלי בירושלים ואיך הגבתי לנסיונות החיזור שלו...
אני הכנסתי את עצמי "למנזר" הזה כי לא סמכתי על עצמי. חשבתי שכל קשר עם גבר אחר, כל מחשבה אחת דינה, בגידה בקשר שלי עם ג.
ולא יכולתי לשאת את המחשבה הזו. ובגלל שלא סמכתי על עצמי, חתכתי כל אפשרות, באופן ברור ומוחלט...
ועכשיו, כשיצאתי "מהמנזר" עם הרגשת הדרור והחופש שאני כל כך מרגישה, עם הדברים שאני מרשה לעצמי לעשות, עם הדברים החדשים שג. מגלה עלי בכל יום (אתמול, כשישבנו בקפה ג'ו לפני הפגישה , התברר לו פתאום שאני אוהבת, שומעת וקצת מתחילה להבין במוסיקה אלקטרונית...), מביא אותו, נוסף לפרגון ולשמחה שהוא חש איתי, גם לחשש, לפחד, לאן זה עלול להוביל...
ג. דיבר על מקום שבו הוא מתפרק וחש חופשי. על הכתיבה שלו. ואז דיבר בפעם הראשונה על הרצון לכתוב ספר. ספר ילדים. ספר עם עלילה...הכתיבה שחשובה לו כל כך...
אז יכולתי להגיד לו שהכתיבה כאן , בבלוג היא חשובה לי מאוד. חשובה באופן שקשה לי להגדיר. ולא רק הכתיבה, אלא הקשר עם האנשים כאן.
וכך יכולתי להגיד לו בפעם הראשונה מה אני מרגישה ביחס לסוד הזה, מה המקום שלו אצלי...
התחלנו לדבר על זה. ונמשיך. לא רק אצל ע...
לאחר הפגישה נסעתי להרצאה ופגשתי את כל החברים מהקורס ואת ח. שחזרה מאוסטרליה.
ישבנו לדבר אחר כך עד 12 בלילה...היה לה הרבה חומר להשלים אצלי, במיוחד על ד.
היא אמרה שאני קורנת.
כנראה שלמרות הכל, הקשיים, הכאבים, הנפילות (שלי) הקשר הזה עושה לי טוב...
זה משמח, קצת.
***************************************************
יש בי פיתוי עצום לא ללכת היום ללימודים...לא להזדחל בכבישים עמוסים ופקוקים, בגשמים עזים וברד, בקור גדול שגם כך מקפיא לי את הרגליים...
מתחשק לי ללכת הביתה, חמה/רותחת, להכנס לפיג'מה, לשתות תה חם עם סוכר חום ודבש ולהתיישב למחשב, וסוףמקלחת סוף להכין קצת שיעורים עבור הקורס...
אבל באמת באמת, מה שאני הכי רוצה, שד. יגיד לי, אל תלכי ללימודים...בואי ניפגש...אבל זה לא יקרה...לא עכשיו... .
שיהיה חם חבר'ה, בגוף ובלב...
| |
| כינוי:
בת: 65
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
