לפני שנה בדיוק הייתי במטוס מעל הים התיכון בדרכי לוורשה לסעוד את ג. ליד מיטת חוליו.

סיפורי וורשה סופרו ונותחו כאן באריכות ולא אחזור עליהם. לפחות לא כרגע (ומי שמאוד רוצה יכול להמשיך מהלינק והלאה).

מתאים לי לזכור בפרוטרוט במוחי הקודח כמעט כל פרט שקשור לנסיעה הזאת כולל הבגדים שלקחתי איתי (לא הרבה, ממש לא) ועד לבגד בו טסתי .

אבל הדהים אותי להביט בעצמי במהלך הבוקר ולשים לב שלבשתי היום בדיוק את אותם הבגדים ממש.

ועל זה נאמר: אלוהים עם האחרים אני אסתדר, רק הצל אותי מעצמי...