מצמצמת את עיני למול האור הבוהק של

כדור השמש המתחיל להאדים לכיוון מערב.

כולם נחפזים מסביב למכוניות בחניה,

לאוטובוסים,

ופתאום היה צורך חזק ובלתי נשלט

לנשום.

עמוק.

פתוח.

המולה מסביב אבל בי היתה פתאום

דממה.

הקולות שסערו בתוכי ימים רבים כל כך,

שָקטו,

ואני נספגת לתוך השקט.

לפחות לשעתיים הקרובות.