לפעמים

אני דווקא אוהבת לחוש את

אותו הכיווץ בבטן,

את  מי הקרחונים זורמים

בעורקים,

 מתמוססים בחומו

של דמי,

ואז, כמו מלטפים אותי

מבפנים.

(ופי יקירתי, אני יודעת שאת מצפה לפוסטים ארוכי שורות אבל כרגע הדברים עולים בי כמו מברקים.

מצד שני, אני יכולה לפרט לך בשורות ארוכות עד אין קץ , עד כמה השילוב של צי'פס ושוקולד לא שימח את בטני אתמול בלילה ושגיליתי, שוב, שבולימיה לא עושה לי את זה).