היא והוא

חיילים,

על ספסל בקרון הרכבת.

היא יושבת

ופניה אליו,

מלטפת בקצות אצבעותיה,

מנשקת בריפרוף עדין

את שמורות

עיניו,

אוספת בשפתיה

את שפתיו,

מביטה בריכוז עצום

בעולם היחיד שנמצא

בינו

לבינה...

(מראה שראיתי כשפקחתי את עיני לאחר נמנום של כמה דקות בנסיעה הביתה, ברכבת.

ואפילו שלא הייתי קיימת שם עבורם , הרגשתי מאוד מיותרת.

ובצדק  ).