לא היתה המרפסת שלי כל כך מלאה

בצבעים.

כאילו החליטו הפרחים שעכשיו הגיעה

שעתם

להתמלא ולפרוח בכל מגוון צבעי הקשת

כולם.

לפעמים צץ לו איזה עשב רע שמאיים להפריע

למנוחתם,

ואז, אני באה ומשתדלת, בעדינות תקיפה,  להוציאו את כולו על

שורשיו

ושוב אין דבר שמפריע להם לגדול, לצמוח ולהשתולל

בקדחת צבעים וריחות עד אובדן חושים

כמעט.

ואולי, לא על הפרחים במרפסת שלי אני כותבת כאן

בכלל...