| 3/2003
 הבטחתי ולכן אקיים...
ביום שישי בערב הסוללה של שפן של אנג'ייזר (aka פמה לפי כינויה אצל גרנולה) נגמרה.
קורה.
כשרצים כל הזמן, עוד ועוד בסופו של דבר היא נגמרת וצריך להטעין אותה מחדש...
זה היה לאחר יום בו ניקיתי קצת את הבית (המטבח לאחר שבוע שבו הבנים שלי אחראים עליו, נראה בדיוק כך...והמבין יבין...), אחר כך הלכנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה על שפת הים .
החלטתי כאן לדבר עם ג. על החשיבות של ישרא עבורי, כמו שהתחלנו לדבר בטיפול.
אמרתי לו שהכתיבה עצמה חשובה לי מאוד אבל לא רק היא, גם הקשר שנוצר בין האנשים (ולא משנה עד כמה הוא ווירטואלי) חשוב לי מאוד. האפשרות לראות שדברים שקורים לי ואני חווה קורים גם לאחרים, ואיך הם מתמודדים איתם.
גם האפשרות לעודד ולחזק חשובה לי.
הוא הסתכל עלי וחייך. הבין.
"הרעש" שישרא עשה בקשר שלנו כנראה שהולך ונמוג לאט לאט...
היתה שמש , שמים נקיים מעננים, והתחיל להתחמם לאט לאט...לאחר הארוחה טיילנו קצת על החוף אבל היינו חייבים לעזוב.
יצאתי להליכה, ראיתי את ד. , חזרתי, התארגנתי, ויצאתי לתורנות בתחנה...
דווקא חשבנו ללכת לסרט אחרי זה אבל חזרתי סחוטה.
גם מהשיחות וגם כי הרגשתי עייפה.
מקלחת, פיג'מה, עיתון, ספר, סרט " פאטץ' אדאמס".
איזה סרט מקסים. מלא בשמחה ובתקווה. אדם כל כך נון-קונפורמיסט מצליח בסופו של דבר, לנצח את השיטה.
היום יש בבתי חולים בעולם, וגם כאן בארץ דבר שנקרא "ליצן רפואי" שמשתמש באופן ישיר בצחוק ובשמחה כדי לעזור לריפוי (בהדרכת הרופאים כמובן).
עם הסרט המתוק הזה בראשי הלכתי לישון ב 23.30.
8 שעות שינה טובות ועמוקות העירו אותי בשעה 7.30. טוב, לא רק זה, גם ג. העיר אותי... ...
הרגשתי שהסוללות התמלאו...השפן שוב מוכן לדרך... .
חשבנו על קולנוע, לא מצאנו כרטיסים ל"שיקאגו". לג. בא לעשות ספורט וגם אני רציתי לצאת מהבית ביום מקסים כמו אתמול.
ופתאום עלה לי רעיון.
מתחת לאף , ממש ליד הבית, יש סיורים בגבעת האירוסים...
וכך הוחלט:
ג. יוצא לספורט שלו.
פמה הולכת לגבעת האירוסים, כן , לבד.
וכולם מרוצים...
ירדנו ביחד למטה ואז פתאום הוא אומר לי, גם אני בא איתך.
הפתעה...
היה כיף, מקסים, נהדר, מהנה, מענג, מה עוד?
היו הרבה אנשים אבל זה לא הפריע כי השטח גדול. שטחים עצומים של פריחת כלניות, אירוס הארגמן ועוד צמחים רבים שאין לי מושג קלוש אין קוראים להם , וגם לא כל כך מעניין אותי...
רק נהננו מהשמש, ההליכה, הנוף, הביחד.
לאחר ארוחת צהריים בחוץ, חזרנו ונפלנו לשנת אחר צהריים עמוקה ואחר כך החלטנו להשאר בבית.
הוא ראה את הדרבי (הצהובים נצחו, היה מבסוט) אני ביקרתי (התנחלתי...) בישרא.
היתה שבת של ביחד....
**************************************************
היום הזה הולך ומסתיים, וטוב שכך.
ביקור אצל הספרית בוודאי שיעזור להאעלאת מצב הרוח, אני חושבת...
ומחר, מחר יהיה יום חדש לפי מילותיה האלמותיות של סקראלט אוהרה...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
