להתעסק בדברים הקטנים, הבנאליים ויחד עם זאת החשובים.

במיוחד לאחר תקופה שבהם כבר לא יכולתי לשאת את המחשבות והשיחות הפנימיות שניהלתי ביני לבין עצמי וביני לבין העולם כולו (4 מליארד אנשים בתוך הראש שלי. כאוס מתיש).

כמו למשל העובדה שיש כל כך מעט סנדלים/נעליים שמוצאים חן בעיני עד שהיום בבוקר בדרך לרכבת קלטה עיני מישהי נועלת סנדלים מ ד ה י מ ו ת וכמו הילדים שהלכו אחר החלילן מהמלין מצאתי את עצמי נועצת בה עיניים עד כי המביט מהצד היה חושד בי בפֶטִיש נעליים או רגליים (סנדלי הקיץ החשופים מתאימים לשני הפטישים גם יחד ).

או למשל העובדה שאני נמצאת כפסע בין הוצאת איסור יציאה  מהבית  ע"י הועד לשמירת שלומו הנפשי של הציבור, בגין שיער שנראה ממש נורא ורק אישור שהבאתי שאני נוסעת ישירות מהעבודה  לטיפול בידיו האמונות של יוסי "ידי הפלא" הספר אישרו לי עוד כמה שעות של חסד.

הדברים הקטנים שבחיים.

החשובים שבהם.

ושקט בתוך הראש שלי.

ריק ושקט...

תענוג...