בית הקפה מול הבית בתוך מרכז מסחרי קטן.

פיצריה, המבורגר, חנות ירקות, שני ספָרים (!) , פיצוציה, חנות בגדי ילדים.

קפה הפוך עם קצת שוקולד, טעם מוקה, שני בורקסים.

לא יכולה לקרוא בבית. יכולה לקרוא בחוץ...

עברתי לקרוא בחוץ.

המולה של תחילת הערב, משחקים, מסתובבים, אוכלים, קניות לסופו של יום...

ואני , כאילו באמצע שום מקום, יושבת וקוראת בריכוז מוחלט על נסיונותיו של שירמן , החוקר הפרטי, למצוא את הילדה האובדת ואת הרוצח הסדרתי ב"חידה השישית" של יאיר לפיד...

עושה דברים אחרת...

מוצאת פתרון יצירתי לבעיה כואבת...

מורידה הילוך...בכל.

משתבללת.

מתכנסת.

מקשיבה לעצמי. לתחושות הבטן שלי...

אני הולכת (מטאפורית)  כדי לראות, בפעם הראשונה, אם יהיה לי לאן ולמי לחזור...

(כנראה שאהיה פחות מורגשת בזמן הקרוב אבל מבטיחה להשאיר עקבות בביקורי אצלכם...)