בין המוח (שלנו) לזריזות (שלהם) אנחנו הפסדנו,

ובגדול.

ציד החתלתולים אליו יצאנו במרץ החזיר אותנו הבייתה, עייפים,  אבלים וחפויי ראש ובלי שף גור חתלתולים לרפואה מהארבעה שהיו שם:

שניים לבנים.

אחד אפרפר (סקא...).

ואחד שחור בהיר (כן , אני יודעת שאין צבע שחור בהיר אבל הוא היה שחור בהיר. סו מי!).

נסענו למושב בעמק שורק , אזור שכנראה מאוד דומה לטוסקנה (ואני אהיה חכמה יותר בהשוואה לאחר שאהיה בטוסקנה  - נסיעה ברכבת לפירנצה לא נחשבת ביקור בטוסקנה), כדי לראות 4 גורי חתלתולים בני פחות מחודש, שנולדו לחתולת החצר של חבר לעבודה של ג.

חשבתי נבוא, נסתכל בנחת, נלטף, נגרד בין האוזניים ומתחת לסנטר, ואולי נבחר (אין ברירה, אני לא לוקחת 4 חתולים הביתה. אין מצב!) ונחזור עם חבר חדש לכתם שעובר את כל שלבי האבל האפשריים: יללות, שתיקה, עיניים עצובות, צום קל ובלי מקלחת עצמית כמעט.

לאחר מסע מפותל בדרכי טוסקנה הישראלית הגענו ומצאנו אותם מנמנמים מעולפים בשמש הצהריים החמימה.

עמדנו בתוך הבית , הבטנו בהם והחלטנו ביננו לבין עצמנו את מי נלקח כשהכף נטתה בבירור לכיוון אחד הלבנים (גם שם כבר נתתי לו: סנואו). על האפרפר המתוק להדהים והדומה כל כך לסקא וויתרנו בדיוק מהסיבה הזאת, ואת השחור , נו...אנחנו צרי אופקים, קשה לנו עדיין עם חתול שחור...

ואז, כל מה שנותר לנו היה לעבור למרפסת ופשוט לאסוף את הפשוש הקטן הישן לו בשלווה וללכת איתו הביתה, שמחים וטובי לב.

נכון?

לא נכון!!

בעוד אנו פוסעים מעדנות לתוך המרפסת התעוררו ארבעת כדורי הפרווה הצמריריים ובמרץ שלא שיערו שיש בהם הם נעלמו בבית אחת לתוך הצימחייה הפראית של הגינה.

ואז פצחנו בנסיונות להביא אותם אלינו.

ראשית, הבאנו קערה ובה חתיכות נקניק פולני מריח למרחקים.

שנית, ישבנו בלי תזוזה כמעט , כמו פסלי אנוש בירידה לקובנט גארדן בלונדון, עוצרים את נשימתנו ומציצים בזווית עין פוזלת לראות האם הם מתקרבים.

כשגם זה לא צלח (הם התקרבו אבל לא מספיק, ואנחנו נשברנו כי בדיוק גרד לנו באף), עברו ג. וחברו לשיטת המלכודת, שהיתה בנויה לפי רעיון אינדיאני עתיק שבעזרתו הם נהגו לצוד ביזונים, על כן ברור שחתולים יפלו מיד בפח.

נכון?

לא נכון!!

פעם ואחר פעם ואחר פעם, המלכודת נבנתה (אני אוותר על התיאור), חתיכות הנקניק הושמו במקומם, החתלתולים התקרבו באומץ לב ובתעוזה, ותמיד הצליחו להמלט מהמלכודת אלפית השניה לפני שסל הכביסה מפלסטיק היה אמור ליפול ו"לצוד" את הגור המבוקש.

בסופו של דבר, לאחר יותר משעה, נשברנו ופנינו לכיוון המכונית כשאנחנו ממלמלים שאולי נבוא מחר לנסות שוב, וכשהבטנו לאחור , ראינו אותם עומדים בשורה , לבן, אפור, לבן , שחור בהיר, מביטים בנו ומלקקים בחיוך  מסתורי משהו את השפתיים...

שבת שלום חברים יקרים, בסופו של שבוע של אובדנים כואבים ושל דברים שנפתחים מחדש...