הפוסט הזה נכתב בחמש גרסאות שונות וכל פעם על דבר אחר, דרך אחרת, נקודת מבט שונה...

על מה?

אין לי מושג...

אולי מרוב שאני מקשיבה לעצמי פתאום היה יותר מדי רעש...או יותר מדי שקט...

ואז הבנתי, פשטות היא כוח...

לומר בפשטות שהיה לי שבוע שבו הרגשתי שהדברים, כל מה שלא יהיו, עומדים לי בגרון, שהרגשתי שאין בי כוחות יותר ושאני רוצה ללכת, להיות במקום אחר...

הרגשתי שאני מתאמצת יותר מדי שהדברים יקרו ולא תמיד מתוך הקשבה לעצמי, ויש לנו עצמנו, לגופנו ורגשותנו את הדרך לאותת לנו על ההזנחה הזאת...

ודווקא היום, כשאני מרגישה הרבה יותר טוב, חזקה ועם כוחות החלטתי לא לחזור במרץ ובאנרגיות הרבות שלי לאותו מרתון שאני נמצאת בו, לאותו המסע, אלא להמשיך , דווקא מתוך נקודה של כוח ומרץ ופחות מנקודה של עייפות נפשית, בהורדת ההילוך שלי, במנוחה , ובהקשבה לעצמי...

יש לי עוד כל כך הרבה ללמוד ...

ולכל מי ששאל, התעצב ואולי גם דאג, אני נשארת כאן, בישרא, בבלוג שלי, בביקורים בבלוגים אחרים רק שאולי לא אגיב כמו שהייתי רגילה, אולי רק אשאיר צלמית מחייכת שאומרת: הייתי כאן, אנחנו עוד נדבר...