עוד לא הספקתי להגיע והגברת שהביאה אותי מלמלה משהו על הצורך לעשות היכרות רשמית עם כל העולם בערך, ובנתיים עם החברים שלה, כאן בישרא.
אין לי מושג מה זה הישרא הזה אבל לאחר שאמרתי שלום בציוצים עצובים לאמא ולאחים ולאחיות שלי, הנסיעה הקצת טראומטית לבית החדש (זאתי שהביאה אותי חייבת לעלות על כל הבמפרים, לא כל כך שומרת על נתיבים ובכלל, נהגת שודים שחבל על זמן), ההכרות עם האח הגדול (קוראים לו "כתם" הם אומרים, הוא ריחרח אותי די בשקט ואפילו קצת נבהל כשאני חשפתי בפניו את שיני. רק אז נזכר להראות לי מי הבכור והשולט בטריטוריה החדשה), וההתאקלמות בפינה החדשה , הזמנית, אליה הביאו אותי בחדר של זה שלא נמצא בבית כל הזמן אבל בין הבגדים שלו מצאתי מיד פינה חמימה ועוטפת, היא היתה חייבת לצלם אותי, לשבת ליד המחשב ולתקתק במרץ על המקשים.
האמת, קצת שמחתי אפילו, כי עד אז היא לא הפסיקה לצייץ לכיווני כל מיני ציוצים וקריאות חיבה כדי שאצא החוצה מתחת למיטה.
תני לי דקה להתרגל למקום החדש!
הם סיפרו לי שהביאו אותי לאחר שחתול אחר שלהם הלך למקום הכינוס הסופי של כל החתולים באשר הם ושהם וכתם עצובים אבל הבינו שהדרך הטובה ביותר לכולם להתגבר על העצב היא להביא חבר חדש הביתה.
ואני לא באה כתחליף אלא כחתול בפני עצמו.
כאילו דה!! את זה הם עוד יגלו בעצמם!
אז עכשיו אני אמשיך לנמנם בין הבגדים ומתחת למיטה ואחר כך אולי סוף סוף אאזור קצת אומץ ואציץ לראות את העולם החדש וקצת מפחיד אליו הגעתי.
נעים להכיר, אני ג'ויה 
(השם הוא הפשרה בין הרצון של א. הצעיר לקרוא לי "ג'וי" לבין סירובה של הגברת שהתחלחלה ומלמלה משהו על "ג'וי והאפינס, ג'וי והאפינס, על גופתי!").
(ואם מישהו רוצה אולי את אחד האחים שלי אפשר למצוא אותם כאן והם מקסימים לא פחות ממני 
).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
