| 3/2003
 הלכתי להסתובב קצת בשוק שליד העבודה שלי
מזמן לא הייתי שם. אוהבת את הצבעוניות, הרעש, את הנסיונות של הכרוזים לפתות את הקונים, במיוחד את הקונות :"בואי גיברת, בואי תיראי מ'ני נותן לך ..., 20 חולצות ב 10 ש"ח בחיאת אמא שלי...טי שרטים של פוקס, מעילים של זארה , בחייאת אמא שלי...", מצחיק אותי כל פעם מחדש.
ומיטב תעשיית הזיוף הישראלית, דיסקים, קלטות, מוצרי קוסמטיקה, איפור, מה לא...
הסתובבתי קצת, נהנית מהשמש החמימה (אמרו גשם ואין, יש!), אפילו התפתיתי לקנות סריג (אדום!) ב - 20 ש"ח. אני רק מקווה שאחרי הכביסה הוא לא יתאים לבת השכנים בת ה 5... .
חטפתי קצת עצבות.
דברתי עם ד. טוב. אחרי כל הביקורות וכל הרופאים ברור שתופעות הלוואי הן כתוצאה מהתרופות שהשתמש בהן עד הניתוח וההורדה האיטית שלהן (סוג של גמילה) וברור שזה גם יקח זמן.
כמה זמן? אללה יודע...
הוא לא אמר שום דבר על פגישה, בעתיד הקרוב, הרחוק, משהו...
ואני, אני אמרתי לו כבר פעמיים ולא יכולה לומר שוב.
הדבר האחרון שאני רוצה להיות זה מלחיצה ונודניקית.
אני יודעת שהוא רוצה. הוא רומז, אומר, אבל שום דבר קונקרטי.
כמו, מתי, היכן. משהו.
טוב, די, יעבור לי...
אתמול בפגישה עם ע. היועץ ההתמקדות היתה דווקא בג. לאחר שהבנו שעניין ישרא והחשיבות שלו עבורי ברור. ג. אמר שלאחר שדברנו על זה, ובמיוחד היה חשוב לו שאני העלתי את הנושא, הוא בהחלט מרגיש שהוא מבין ומקבל את העניין ומבחינתו זה סגור.
הוא אמר שתהליך השינוי שאני עוברת אותו מאוד משמח אותו אבל הוא מרגיש גם קנאה, בי ובעצם התהליך עצמו.
במה שאני מרשה לעצמי כתוצאה מכך.
הוא לא יכול עדיין.
אבל מצד שני, מרגיש שדברים נעים גם אצלו. לא בעוצמה, או במהירות או בכלל בגודל כמו שאצלי, אבל משהו קורה.
ע. היועץ ידע, כמו תמיד, לחבר את החוטים הללו לקשר הזוגי בצורה מדהימה.
היתה פגישה נהדרת.
אני חושבת שג. מתחיל לנוע בתוואי מסויים שיבוא גם אצלו, עם הזמן, לשינוי...
הבן יקיר לי החליט לנסות אתמול משהו. שכחתי לכתוב שהוא גם מאוד סקרן ואוהב לעשות נסיונות.
הוא שמע שחלון ממ"ד לא יתנפץ בכל מצב.
אז הוא ניסה.
וזרק עליו משקולת.
עכשיו לפי תורת אדלר שבה לכל מעשה יש תוצאה קרו הדברים הבאים:
- חלון הממ"ד באמת לא התנפץ, הוא רק נסדק סדק גדול וצריך להחליף אותו...
- התיקון עולה כסף - "הלך" החימצון בשיער שא. מאוד מאוד רצה לעשות היום...
הוא יודע שהוא לא בסדר , לא מתווכח איתנו, אבל אתם צריכים לראות את הבעת העצב העמוק שעל פניו...כאילו סוף העולם הגיע...
היום יוצאת מוקדם ללימודים, יום שלישי כבר נגמר ושמש בחוץ...
מה אני עוד צריכה?
אני יודעת, אבל...
יהיה בסדר  .
****************************
עדכון 13.50
הרשיתי לעצמי שוב להעיז.
ד. שלח לי מייל ובו אמר בין השאר שאם יפוטר (בעיות במקום העבודה שלו) הוא לא נלחץ מזה.
יהיה לו קצת חופש ויוכל לבלות איתי. " מגיע לנו נכון? " כתב.
עניתי לו שאכן מגיע לנו אבל חבל שזה חייב לחכות עד לפיטורים שזה עניין לא נעים לכשעצמו.
שאלתי אותו אם הוא כבר מרשה לעצמו להתרגש...
ענה לי שלפי המצב והאווירה שם, זה יכול להיות הרבה יותר מהר ממה שחושבים, ונראה לו שתוך שבועיים יתרגש...
מה אני אגיד?
אני שמחה שכתבתי את מה שכתבתי...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
