| 3/2003
 סופשבוע של טיול
את סופשבוע התחלתי בטיפול אצל כרמל הרפלקסולוגית. לשם שינוי, לא באתי אליה במצב רוח נמוך ודמעות בעיניים כמו בפגישות האחרונות.
עדכנתי אותה מה קורה אצלי, מה קורה עם ד. , איך אני מרגישה, איך התובנות נבנות אצלי ולעיתים גם נשארות.
בסוף הטיפול היא תמיד עושה לי הילינג. אדם ארצי כמוני אף פעם לא האמין בזה יותר מידי, אבל מעבר להרפייה העמוקה שזה מצליח לעשות לי (וזה דבר נדיר אצלי) הדברים שאמרה לי לא פעם היו, איך לומר...מאוד נוגעים...מדוייקים...
ביום חמישי היא אמרה לי שהיא קיבלה תחושה של התקדמות. תזוזה קדימה. שאנחנו בזמן הנכון, ובמקום הנכון...
לא היה צריך הרבה יותר מזה שאני אתחיל את סוף השבוע עם חיוך על הפנים...
ביום שישי בבוקר, ג. רצה לנסוע לעבודה כדי לסיים משהו שמאוד הטריד אותו. אני לרוב די נוחה בעניינים האלה, אבל הרגשתי שאני לא מסוגלת, לא יכולה, לעבור את יום שישי בבוקר לבד.
אז הוא נשאר, אכלנו ארוחת בוקר טובה ביחד והלך בצהריים.
(והיום ד. סיפר לי שאשתו עבדה ביום שישי בבוקר ורגע קט, שניונת, חלפה בראשו המחשבה להתקשר אלי...נו, אז מישהו למעלה לא משחק איתנו...? ).
יצאתי להליכה בצהריים, כשאני בוחנת את תורת הסיכויים ולראות אם גם השבוע יצא לי לראות בחטף את ד. באותו היום, באותה השעה ובאותו המסלול.
תורת הסיכויים ניצלה. .
אמבטיה ארוכה ומבושמת, בה נרדמתי אפילו ל 10 דקות, סידורים שאחרי האמבטיה (לשים לק, לאכול משהו קטן) , סרט "שיקאגו" (מומלץ) וכך הסתיים לו יום שישי.
בשבת נסענו לשמורת החולה.
ביקרתי במקום בקיץ לפני שנה וחצי ורצינו לראות אותה גם בחורף עם כל העופות שמגיעים לבלות את החורף בארץ.
בחרנו את סוף השבוע הזה כי תארנו לעצמנו שאותם מליון אנשים שטיילו בסוף השבוע שעבר לא יצאו שוב לדרכים.
באופן בסיסי צדקנו...
נסענו עם איציק ועירית, איתם באו יואב ומימי.
הבנים שלנו לא רצו. (הם כבר בגיל הזה, שבו בילוי עם ההורים נחשב למשהו לא נורמלי... ).
מזג האוויר היה בהיר, שימשי, חמים ונעים. לא היו פקקים בדרך והשמורה עצמה , למרות שהיו בה לא מעט אנשים , היא מספיק גדולה כדי לספק תחושה של פרטיות ואינטימיות עם הטבע.
כתבתי בפוסט הקודם, אני העדפתי להתקדם ולבד.
ג. נתן לי. הוא יודע שעכשיו יש זמנים שאני אוהבת ורוצה להיות לבדי (אבל לא ממש, כשהוא באיזור...).
בשעת הצהריים רוב העופות, האנפות, השקנאים והחסידות לא היו, אבל היו מספיק ברווזים שגיעגעו בקולות רמים, היו לוטרות שעלו מפעם לפעם מהמים והסתובבו בין האנשים ללא פחד (הם קצת מגעילים, דומים לעכברים גדולים...), היו המוני צבי מים ששחו באגם או העדיפו להתחרדן בשמש, היו קולות, ציפצופים, שריקרוקים, ברחשים וזבובים כדי לתת את התחושה של התמזגות עם הטבע....
לאחר ארוחת צהריים טובה בצומת גולני, המשכנו בנסיעה הביתה כשחשבנו ששיחקנו אותה ואנו לפני הפקקים...
טעינו.
היו פקקים ולא מעט. ג. בהכרותו עם הדרכים בצפון, מוצא את הדרכים החלופיות ששם אנו ממתינים פחות זמן, באופן יחסי.
מהנסיעה לשם ובחזרה, לפי השלטים על הדרך התבררו לנו העובדות הבאות:
עמישראל אוהב לעשות קניות לבית בשבת.
עמישראל אוהב לקנות במיוחד כדים דמוי עתיק מתורכיה, תאילנד, ויאטנם ועוד ארצות אקזוטיות.
עמישראל אוהב לאכול בשבת ג'חנון/אסדו .
למרות הפקקים, הצלחנו להגיע מוקדם יחסית, לבקר חברה בבית חולים, לצאת להליכה שלי, וליפול למיטה בשעה 22.30 לשינה עמוקה עד היום בבוקר.
היתה שבת כייפית.
ובסופו של דבר, גם היום הזה שנגמר עכשיו, היה טוב.
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
