| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 3/2003
 תובנה
היום בבוקר כשהתאפרתי , זה עבר בי.
הקשר עם ד. לוקח ממני אנרגיות.
אני יודעת וידעתי את זה כל הזמן. אז מה החידוש כאן?
זו הפעם הראשונה שהמחשבה הזו עוברת לי בראש ואני לא מסלקת אותה, או אפילו לא נותנת לה דריסת רגל בראשי.
היא נכנסה לראש, נשארה שם. הסתכלתי עליה. חשבתי אותה.
שוב ושוב.
הבנתי.
הפנמתי.
כל זמן שיהיה לי הקשר הזה עם ד. חלק גדול מהאנרגיות שלי יופנו לשם.
אני לא אוכל להתקדם.
לא יהיו לי כוחות.
אולי התובנה הזו באה בעקבות המיילים שלנו אתמול.
כתבנו על דברים אישיים. שמפריעים לנו, שהיינו רוצים לשנות.
היה לי כל כך טוב.
וגם עכשיו.
אבל אני יודעת, אני יודעת.
הקשר עם ד. לוקח ממני אנרגיות.
איך הרגשתי כשהבנתי?
רגיעה. שלווה. כאילו זה קורה אצל מישהי אחרת (הדרך של פמה להתמודד עם דברים...).
אחר כך הייתי עליזה באופן מיוחד. נחה עלי רוח שטות. כמה אנשים כאן ראו את זה...
עכשיו כשאני כותבת אני בוכה.
כי אני מבינה.
זה נותן לי סוג של כוח.
דווקא התובנה הזו שהיא כל כך ברורה, נותנת לי סוג של כוח.
כי פתאום אין בי פחד. הפחד הוא רק מהבלתי נודע. ואני יודעת...
מה אני עושה עם התובנה הזו?
שום דבר.
בינתיים.
רק מודעת לה. מפנימה אותה.
גם זה לא מעט...
| |
| כינוי:
בת: 64
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
