באמת שהיה בסדר...

בחמת גדר היה בסדר...

הנסיעה לשם היתה כיף , נהגתי וכולם הסתלבטו עלי, מזג האוויר היה מצויין, המים היו חמים עד כדי דפיקות לב, המסאג' היה אלוהי והפיל אותי לדקות ארוכות של שינה עמוקה, עם החברים היו שיחות והרבה צחוק, ארוחת הערב במסעדה התאילנדית היתה מעולה (למעט העובדה שהמלצרית שלנו נכוותה ממרק רותח - לא שלנו), הצלחתי לנוח ולהרגיש רגועה עד כמה שאפשרתי לעצמי וגם לחזור עם התכווצות שרירים בגלל טיפוס עשרות מדרגות לנקודת תצפית על הירמוך (מישהי הזכירה את המדרגות של south kensington...?)

בלילה ישנתי בסדר...

ואפילו יותר מכך. שינה עמוקה עד שעות הבוקר המאוחרות, ואחר כך קימה עצלה לתוך השקט והנחת של שבת בבוקר ומשם המשכנו לארוחת צהריים של בר מצווה אצל חברים וקינוח של הגלידה הסיציליאנית בתל אביב...

אחר הצהריים היה בסדר...

יצאתי להליכה ארוכה (צריך להוריד את האוכל של היומיים האחרונים), קצת קניות בסופרפארם ואפילו היתה שיחה ארוכה עם חברה שקפצה לביקור (ישבנו אצלה במכונית והזהרתי אותה שבימים אלה אני נוהגת לעשות דברים אחרים במכוניות ...)...

הכל בסדר...הכל טוב...

ורק אני מגיעה שוב למוצאי שבת, כשיד ברזל יושבת לי על הגרון ולוחצת...

דנה ספקטור כתבה במדור שלה ב"ידיעות אחרונות" על טיולי שבת של "פנויים/פנויות" כדי לא לקום יותר לבד בשבת בבוקר...ואתמול בזמן ההליכה חשבתי על כך והבנתי, שעבורי,  לקום לבד בשבת בבוקר זאת לא האפשרות הגרועה ביותר...