פיתאום צצו  גושי עננים כבדים בשמי ירושלים וההרים סביב לה, מנקדים באפור את הכחול הבוהק של שמיים קייציים של חודש יולי ומשחקי האור והצל שלהם עם השמש הנוטה לשקוע , כמו מכסים בגלימה חלבית את העיר וההרים סביב לה.

הזמנה בלתי מתוכננת שינתה את שגרת יום השישי לקראת השבת ובמקום לשקוע לתוך שנת אחר צהריים עמוקה ומתוקה, מצאתי את עצמי עולה לירושלים להרגיש את השבת נכנסת.

אחרת.

הרחובות הצרים, בתי האבן, המרפסות שופעות הפרחים , החצרות הירוקות של רחביה, טלביה והמושבה הגרמנית, מהווים תפאורה הולמת לשעות אחר הצהריים של יום שישי, כשלאט לאט שוככת המולת היום והעיר מתכנסת לה לתוך השבת.

וישבנו בקפה "סמדר" שהיה הומה אנשים, עם קפה ושקשוקה חריפה ואחר כך מצאתי חנות גלידה כמו באיטליה וכמובן שלא יכולתי להתאפק והייתי חייבת לטעום לפחות כדור גלידה אחד. והדקות נקפו וברחוב כבר היתה תערובת של אנשים שחלקם הולכים הביתה להתארגן לקראת היציאה של ערב שבת ואחרים , לבושים בבגדים חגיגיים הולכים, בקבוצות קבוצות לכיוון בית הכנסתלקבל את השבת שלהם.

והכל היה שלו כל כך, איטי ורוגע.

ורציתי שלעולם לא יגמר...

ועד שהגעתי בחזרה לשפלה, השמש כבר אספה את שארית כוחותיה מבין העננים, כדי לגלוש בכתום/אדום צורח לתוך שקיעה קיטשית לחלוטין.

*******************************************************

ולפני כן, התחלתי היום את הקורס שאיתו אני מאמינה ויודעת שסוף סוף אגיע למקום בו אני אמורה להיות מבחינה מקצועית.

וא. הצעיר חווה היום את ההנגאובר (חמרמורת בלשון האקדמיה - איזו מילה מדהימה...) הקשה הראשון בחייו הצעירים על כל מה שזה אומר: הקאה, בחילה, סחרחורת, חולשה ותחושה שהחיים הם חרא באופן מוחלט וסופי וגם נשבע לי בכל היקר לו שהוא לא שותה יותר. לעולם. ועל זה נאמר: אמן!!!

שבת שלום חברים יקרים, שבת של מנוחה, שלווה ובלי לברוח מעצמי...