מפליא, ברגע שחזרתי לקריאה היא הולכת ומתגברת, יותר ויותר כמין זרם ששוב נעצר באופן מלאכותי וחיכה זמן רב לסדק כלשהו כדי שיכול לפרוץ משם...

מכיוון שאני לא יכולה לקרוא בבית, מצאתי לי את המקום שבו אני כן יכולה לקרוא ובעל בית הקפה שמול ביתי כבר מכיר את התרגולת: אני יוצאת להליכה, משאירה לו את הספר שלי , ובחזרה מקבלת אותו יחד עם כוס קפה הפוך וגם שני בורקסים לפעמים...

אבל הפעם לקריאה עצמה ישנה מטרה נוספת.

מעבר לצמא, לרעב הגדול שאני חשה להכנס לתוך עולמות אחרים, דמיוניים או אמיתיים, היסטוריים או פנטזיים, מעבר להנאה שאני רוצה שהקריאה תגרום לי, יש לי הפעם מטרה נוספת, דידקטית שקשורה גם בזכרון לאבא שלי....

אנחנו לעולם לא מפסיקים ללמוד, אמר, קריאה היא מכשיר ללימוד השפה, להגדיל את אוצר המילים שלה, עושרה ויופי,האמר לי תמיד האיש שהיה אוהב ספרים מובהק, ושהזכרון החזק והתמידי שלי אותו הוא עם ספר ביד...

ובקריאה הוא התכוון לספרות יפה, כזאת שטווה חוטי אהבה עם המילים והופכת אותן למשפטים שלעיתים יש לקרוא אותם שוב ושוב כדי להבין את עוצמת המילים, ואורגת אותה לפיסקאות ופיסות שנשארות איתנו לתמיד ומעת לעת אנחנו הולכים והופכים בהן דף פה ודף שם , קוראים כמה משפטים, מחייכים וממשיכים הלאה...

זכרתי את המשפט הזה שלו, אבל לא ממש הפנמתי אותו...

עד עתה...

עכשיו חשוב לי לקבל ערך מוסף, ערך נוסף על הקריאה עצמה, על ההנאה שאני שואבת מהקריאה, מהשאיבה לתוך הסיפור, מהצורך לחדד את המחשבה ולהבין את כוונתו הנוספת, הנסתרת אולי של הכותב...

עכשיו חשוב לי גם ללמוד בדיוק את מה שאבא שלי התכוון אליו כשאמר לי את שאמר...

אני רוצה להעשיר את השפה שלי, אני רוצה לאפשר לעצמי את היכולת לשחק עם המילים, לטוות את יריעות הפלא הללו שעוטפות את מי שקורא ונסחף לתוכן...

והרצון הזה בא מתוך האהבה שגיליתי בעצמי לכתיבה עצמה , מעבר לצורך שהיה ועדיין ישנו בי לפרוק את הדברים שנמצאים בתוכי יום יום, אני מרגישה שאני רוצה לכתוב לשם הכתיבה עצמה, להוציא ממני דברים אחרים, שעדיין לא יודעת אם ישנם בי, אבל משהו מגרד לי בקצות האצבעות ואני רוצה להיות מסוגלת ללטף את המקלדת ולראות אותן יוצאות...

ואני צריכה את היכולת המילולית העשירה יותר לשם כך...

ומכאן היום, הקריאה שלי היא גם דידקטית ולא רק חווייתית... וכחלק ממנה, אני נחשפת לסוגים שונים של ספרות, סופרים, קלילים יותר ופחות, עמוקים יותר ופחות...

וכך "בוּרוּת" של מילן קונדרה מחליף את "החידה השישית" של יאיר לפיד כספר בית הקפה שלי  ו"התיקונים" של ג'ון פראנזן מחכים לי במכונית לקריאה יחד עם כוס קפה מוקה חם בהמתנה לפגישה עם יוני...

וכשאני מוצאת את עצמי יושבת בערב בבית הקפה מול הבית, עם כוס קפה הפוך שקצף החלב בתוכה מקפל נקודות חומות ריחניות של קינמון , ומסביב הרעש וההמולה של סוף היום נשמעים לי כמין זמזום חדגוני מרוחק ולא נוגע , שקועה ומרוכזת בספר כאילו רק אני והוא נמצאים בבועה שבראתי לעצמי, אני יודעת שהיכולת שלי היום להינות מהקריאה היא גדולה ורבה לאין ערוך מזאת שהיתה לי בשנים הצעירות שלי...

והמחשבות הללו , עם התחושות הללו שמהדהדות בתוכי כבר זמן מה, עלו וצפו בעקבות הפוסט של גם כן אמא...

ואני כמובן אשמח לקבל עוד המלצות לספרים שמעשירים, מלמדים ומהנים לקרוא...