נתחיל בזה שאני לא זוכרת (ותאמינו לי שעצם העובדה הזאת אצלי היא נדירה להפליא).

אני לא זוכרת איזה כריכים היו מכינים לי לבית הספר.

ברור לי שהיו כריכים, וברור לי מאוד שהם היו עשויים מלחם, סביר להניח שחור ופשוט ולא היה בהם מעולם

שוקולד למריחה.

אני חושבת שבעצם עד לצבא לא אכלתי שוקולד למריחה, ולכן גם לא יכולתי להשתתף בסקר המיתולוגי של גמאמא: שוקולד השחר או נוטלה.

אבל נחזור לעניין הכריכים.

אז שוקולד לא היה בהם.

ומה כן?

נקניק.

אני כמעט בטוחה לגמרי שהיה שם נקניק.

מהסוג היבש והלא ממש כשר.

הכי הכי מבחינתי היה הנקניק הרומני הידוע בשם "סיביו" שישנה סברה האומרת שהוא נעשה מבשר סוס (ובבקשה, לא להתעלף לי כאן עכשיו, תודה) והוא היה מוברח בכל מיני דרכים שונות משונות מרומניה של ימי צ'אושסקו והיינו מקבלים ממנו במשורה חתיכה שערכה לא יסולא בפז.

וכך עברו השנים וגדלתי להיות אדם שאוהב את הסנדביצ'ים שלו,

יבשים ומשעממים.

דהיינו, מרגרינה או חמאה (לא מיונז, ממש לא מיונז. אצלנו בבית מיונז היה משהו ששמים בסלט שנקרא "סלט דה באף" והוא גירסה רומנית בשרית של סלט תפוחי האדמה הידוע), ועליה פרוסת נקניק ותו לא.

אפשר להמיר את הנקניק בגבינה צהובה.

או גבינת צאן כזאת או אחרת.

וזהו.

מה שהתעדן בי במהלך השנים הוא עניין הלחם.

ובעצם הוא מבחינתי העניין המרכזי של הסנדביץ' ושאר הדברים הם רק לא מרכזית וחשובה מאוד.

אני אוהבת לחמים כהים, דחוסים עם תוספות של גרעינים שונים וחיטה מלאה והכי אוהבת לחמים משאור.

מצד שני, אני גם אוהבת את הלחם הרך שהכרתי בלונדון עם סנדביצ'ים המשולשים ששם שזמן רב היום סוג של משאת נפש רחוקה שבאה על סיפוקה רק בביקורים מזדמנים בבירת אלביון המעטירה.

מכאן אפשר להבין שמעת לעת אני אוהבת לנגוס בסנדביץ' מושקע כמו שאפשר למצוא היום בכל מסעדה/בית קפה אבל במהותו של עניין, ולעצמי אני אכין את

הפשוט.

הבסיסי.

היבש.

המשעמם...

וכאדם שאוהב את הסנדביצ'ים שלו משעממים ויבשים כך אני גם עושה אותם וכנראה שכך יהיה הזכרון העיקרי של שני בני היקרים לי, למעט העובדה שהם כן קיבלו, פה ושם איזו פיתה מרוחה בממרח שוקולד (השחר, עלית או נוטלה, מה שהיה במבצע).

האירוניה שבמצב היא שג. הוא סדנביצ'ונר מהמעלה הראשונה והוא עושה סנדביצ'ים יצירתיים שפשוט אפשר להזיל דמעה למולם.

רק שאין לו קונים לסנדביצ'ים שלו...

ומה המשל?

אולי בתוך סערת החיים שלי אני צריכה מקום שהוא שטוח ובלי ניצוצות.

ואולי פשוט אוכל את הסנדביץ' שהכנתי להבוקר (לחם זיתים, מרגרינה וגבינה צהובה)

ואשתוק (כי לא מדברים בפה מלא...).

(זה התחיל כאן  ואת הסכין המרוחה בחמאה העבירה לי  קוקסטה ואני אשמח להעבירה הלאה ל:

אמל"ש  - כי  זה בטח יוציא אותה מהמעבדה , לכמה דקות לפחות.

ליידי סנו - כי סוף סוף חזרה לכתוב מהבית.

הרבנית - כי היא דואגת לכשרות הסנדביצ'ים שלה באופן אישי וצמוד...