התחשבנות עם החיים שלי.

כך, ברגישות ובחדות האבחנה שלו, שמדהימה אותי בכל פעם מחדש, כינה ע. היועץ שלנו, את מה שאני עוברת בחודשים האחרונים...

ואמר את המילים שאני לא הצלחתי לומר אותן לעצמי...

התחשבנות, לא מתוך פינקסנות של + ו -, ולא מתוך מקום של חרטות ותחושת החמצה על השנים האבודות, אלא מתוך רצון וצורך לבדוק ולבחון את הבחירות שעשיתי אז, והבחירות שעשיתי מאז במהלך השנים עד לזמן האחרון ואלה שאני עושה בהווה, בכל יום , בכל שעה...

וכמו בכל פעם שאני מאפשרת לעצמי לחדור עמוק פנימה ולגעת בדברים, בתחושות, במחשבות שהיו עד כה מוארים בפנס אדום שזועק "לא להתקרב", בכל פעם שאני מתעלמת מהפנס הזה וכן נוגעת בהן, מרשה להן לעלות למעלה ומציפה אותן באור הבוהק של הדיבור עליהן, בכל פעם כזאת עולה הכאב...

הכאב שלי. על הדברים עצמם.

הכאב של ג. על הדברים שנאמרים.

והקלה מסויימת.

ומועקה.

ופחד.

ושוב, וחוזר חלילה...

אנחנו נמשיך ונמצא את הדרך , אמר לי ג. היום בבוקר.

אנחנו נמשיך הלאה. אני יודעת.

ורק מרגישה כמו בניתוח לב פתוח ללא הרדמה...