מצליחים ארועים כמו אלו של היום , לתת תחושה של כינוס שבטי מנחם.

בתחילה רק שברי ידיעות עפים באוויר וכל אחד מנסה לאשר אותם במקורות היודעי דבר שלו.

ואחר כך כשהדברים נהיים ברורים יותר ויותר מתחילה הדברת בכלי התקשורת או השירים השקטים ברדיו שאין כמותם לתת אינדיקציה מדוייקת על המצב.

לג. התקשרתי כדי לשמוע יותר ממה שאפשר היה לקרוא ולהבין באינטרנט.

לג. הבכור התקשרתי כדי לשמוע את קולו.

פשוט לשמוע אותו.

ומבחינתי הוא יכול היה לקרוא באוזני את ספר הטלפונים של העיר תל אביב וזה היה מרגיע אותי.

אבל הוא היה צריך לצאת לסיור אז רק חיבקתי אותו בטלפון.

ואחר כך כבר התחילו לטפטף את השמות.

והמילים שמצטברות למשפטים שחלקם לא אומרים לנו באמת שום דבר שאפשר להאחז בו.

ורק באוויר מרחף לו המתח מהבלתי ידוע ומהרצון שמישהו ידע מה לעשות וירגיע אותנו , וינחם.

ועד אז,

נשאר לנו לחבק אותנו, אחד את השני...

(רק כדי לסבר את האוזן (העין) , ג. הבכור אינו באיזור הצפון.

לאן הגענו שמרחבי השומרון , בין המתנחלים לפלשתינאים, הפכו לסוג של משאת נפש מרגיעה...)