Just a perfect day

Drink sangria in the park
And then later, when it gets dark, we'll go home
Just a perfect day
Feed animals in the zoo
Then later a movie too, and then home
Chorus:
Oh it's such a perfect day
I'm glad I spent it with you
Oh such a perfect day
You just keep me hanging x2
Just a perfect day
Problems all left alone
Weekenders on our own
It's such fun
Just a perfect day
You make me forget myself
I thought I was someone else
Someone good
Chorus
You're going to reap just what you sow
You're going to reap just what you sow
You're going to reap just what you sow
You're going to reap just what you sow 

כך היה אתמול. כך אני מרגישה היום...(וכל כך מקווה לא להתבדות...). 

יום האתמול שהתחיל עם כאב ראש חזק כאילו ברזל מלובן תקוע בו ולא עבר לחלוטין למרות כדורי נורופן שלקחתי נגמר אחרת לגמרי.

המיילים שחיכו לי על הבוקר מד. והטלפונים שהיו במשך היום הוכיחו לי, שוב, שכל הדרמה  היתה שלי ובראשי בלבד.

את שיחת הטלפון האחרונה אתמול הוא סיים במילה: "נשיקות" וזו היתה הפעם הראשונה שכך הסתיימה שיחה שלנו. ולא אכפת לי אם זו פליטת פה, או סתם. אני התמוגגתי....

נפגשתי עם הנפש התאומה שלי שחזרה שחומה לגמרי מחופי ברזיל הזהובים. נסענו לעיירה בדרום לשבת בבית קפה מעוצב שקיבל ביקורות טובות בכל מקום.

כנראה שבגלל אותן הביקורות הטובות גילינו שהוא פשוט נסגר. לידו מצאנו מקום קטן, מעוצב בחמימות, עם אוכל מצויין ועוגות שמזכירות את פאריז...

בילינו ערב של שיחות עמוקות, סיפורים, צחוק והנאה צרופה.

אני כל פעם מתפלאת מחדש, איך אפשר לגלות דברים, רגשות,  כל כך דומים, ואפילו זהים
אצל שני אנשים שבדברים אחרים הם שונים לגמרי ועם הפרש גילאים גדול...

אני זוכרת שלאמא שלי היו חברות טובות מאוד שהיו צעירות ממנה. לא הבנתי איך זה מצליח להן.

היום אני יודעת. חבל רק שאני לא יכולה לספר לה... 

חזרתי בלילה. היה גשם שוטף, ברקים ורעמים, ברד, הכבישים היו מוצפים. באופן מפליא דווקא נהנתי, בהתחשב בעובדה שהשנה אני לא אוהבת את החורף... 

והיום בבוקר, קמתי עם השיר perfect day בראש והוא כל הזמן מזדמזם לי...

על אתמול, על היום בבוקר שהשמש חזרה, על המיילים שהיו בבוקר, על יום חמישי...

כן, הרגשות הסותרים הללו, מצד אחד מאוד שמחה, לנוח , לא להיות כאן, בעבודה שכל כך חונקת אותי, מצד שני, הידיעה שיש לפני יומיים וחצי בלי קשר עם ד. ולא משנה שבסופו של דבר זה עושה לי טוב. שאני צריכה את המנוחה הזו ממנו, מהריגוש שהוא נותן לי, מהקליק בלב , בבטן שאני מרגישה כשאני רואה מייל ממנו, או שומעת את קולו.

אני צריכה את המנוחה ממנו וכל כך לא רוצה אותה...פמה במבוכה....

סוף השבוע אמור להיות שקט. לא שאשב בבית כל הזמן, אין סיכוי (), אבל לא מתוכננת נסיעה ארוכה או משהו דומה...

כתבתי את הפוסט הזה מוקדם יותר, בטיוטה. יש לי פחד לא מוסבר לפרסם אותו מוקדם יותר. אני כל כך מפחדת שברגע שארשה לעצמי לשמוח על יום טוב, מיד יקרה משהו והוא יתקלקל וכך אצא לסוף השבוע.

האמונות הטפלות המצחיקות שלי...ממש מגוחך...אבל לא יכולה להמנע מזה...

לכן, אני מפרסמת אותו רק עכשיו, ממש לפני שיוצאת הביתה...

שיהיה סוף שבוע של "ימים מושלמים" לכולם.