לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


כזאת אנוכי: שקטה כמימי אגם אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2006    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     




הוסף מסר

7/2006

אסקפיזם *


 

עולה בי המילה לאורך כל היום , לאורך הימים האחרונים.

 

אסקפיזם,

נועצת בי את את חודן של האותיות בכל פעם שאני עושה משהו שמשמח אותי, גורם לי הנאה, רגיעה ושלווה.

 

אסקפיזם,

צועק בי המבקר הפנימי בכל פעם שאני עושה משהו שהוא חלק מהשיגרה הכי בסיסית ובנאלית שלי שלא מופרעת על ידי שום דבר חיצוני , ורק אותו חוסר מנוחה השונה מחוסר המנוחה הרגיל, מנקר בתוכי ומזכיר לי שהימים הללו אינם לגמרי ימים רגילים.

 

אסקפיזם,

משהו בי מתבייש כשאני מביטה בביתי השלם על כל חלקיו, על החתולים הישנים מעולפים מחום הצהריים, ובתנור מתבשל לו עוף עם תפוחי אדמה, ובטלווזיה תמונות של בתים הרוסים ואנשים חרדים.

 

אסקפיזם,

משהו בי רוצה לתת תחושת שיתוף רבה יותר,  לחברה שהחיים שלה כמו נעצרו והיא חיה בסרט שנקרא "מלחמה" מאז שהבן שלה חוטף טילים בספינת חיל הים למול חופי לבנון ואצלי ג. הבכור נמצא במקום בטוח ושקט יחסי, באמצע השומרון.

 

אסקפיזם,

אני מרגישה צורך להתנצל שעל הישיבה הנינוחה וחסרת הדאגות לכאורה, בארוחת הבוקר של יום הולדת לחברה בנמל תל אביב, כשמסביב המון אנשים שסביר להניח שהרבה דאגות יש בראשם, אבל לאו דווקא הפחד מטילים מתפוצצים בסביבה.

 

אסקפיזם,

זה בוודאי לא ירפה ממני כשלא אצטרך לשנות את תוכניותי ואשב בערב ואתמוגג מהופעה באמפיתאטרון מוגן ובטוח במרכז הארץ.

 

אסקפיזם,

זה הכל הפנימי שעושה ספירת מלאי על הימים הקשים שאנחנו, אני,  עברתי כאן, כשעפו טילים במלחמת המפרץ הראשונה , וכשמחבלים מתאבדים התפוצצו על אוטובוסים, בקניונים וברחובות הערים במרכז.

 

אסקפיזם,

ושום דבר כנראה לא יצליח להשקיט את אותו הקול הפנימי שנוזף בי ואומר: את לא בסדר,  את לא מספיק שותפה, ומתעלם מההגיון הרציונלי ששאומר וחוזר שאנו זקוקים להמשיך בחיים הכי רגילים שאפשר, כי זאת נקודת חוזק שלנו ואיתה אנחנו יכולים להמשיך ולשאת ימים קשים כמו שהיו, כמו שעלולים להיות.

 

* אסקפיזם.

 

אז נכון.

אני לא בורחת לגמרי מהמציאות שמסביב, ואני קשובה ומעורבת במה שקורה אבל כנראה כל עוד בחלקים של המדינה אנשים לא יוכלו לשבת על המרפסת לאכול אבטיח צונן וקפה קר של קיץ, משהו בתוכי ירגיש מאוד מתנצל ושום הסבר רציונלי לא ישנה את זה.

 

ובינתיים:

 

אני וקרוקס?

הייתכן?

המצב כנראה באמת חמור מאוד.


קניתי קרוקס?

 

אז זהו, שלא.

תודה לאל.

המצב עדיין לא כל כך נורא.

אלו רק הרגליים שלי מדגמנות נעליים שהוחזרו אחר כבוד למקומן

 


המצב עדיין לא כל כך נורא...

 

המשך שבת טובה חברים יקרים, לכולנו ובמיוחד לחברים בצפון שנימצאים במחשבותי .

 

נכתב על ידי , 15/7/2006 14:54  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הרבנית ב-17/7/2006 08:30



כינוי: 

בת: 64




139,186
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpema1 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על pema1 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)