ברגליים חשופות

פוסעים בין

שברי זכוכיות קריסטל נוצצים

באלפי גוונים של צבעים

קסומים...

הדמייה של העולם הלא מציאותי,

סוראליסטי, כאוטי, שבו

אנו נעים...

עלולים להחתך ולשתות דם

בכל רגע

אבל נמשכים בחבלי קסם

אל ההבטחה הסמויה של

הצבעים...

מה מחזיק אותנו ביחד , שאלת אותי אתמול, בשיחות הארוכות שהיו לנו בסופו של היום בו הרגשתי שאני נשברת ולא יכולה לשאת יותר את הגעגוע ואת הכאב...

מה מחזיק את הקשר הזה , שהוא במידה מסויימת,  נשען על כרעי תרנגולת, אמרת...

ואני , אני ראיתי רק קריסטלים מול העיניים...

וצבעים...

שלפעמים הם כהים ועמוקים וצריך להתקרב אליהם ולצמצם את העיניים כדי להבין בדיוק איזה צבע הוא זה, ולפעמים הם זוהרים ובוהקים בצבעי פסטל מתוקים וזרחניים ובאופן אינסטינקטיבי עוצמים את העיניים לעצום את העיינים מהזוהר שבהם...

והיום,

היום ראיתי את כל הצבעים כולם, מתערבבים להם בהרמוניה צבעונית בקליידוסקופ, וידעתי מה מחזיק אותנו ביחד...

זה יהיה סוף שבוע נהדר, אני מרגישה את זה בעצמותי...