בלי שיהיה לי את ה M * שבהגדרה.

ולמרות זאת.

אמנם אין לי את התפרצויות הזעם הבלתי נשלטות שהיו בי אז, כשלא הייתי מבינה איך בבת אחת מתרגש עלי כל זעם העולם האצור בתוכי ומתפורץ ממני כמו הר געש שהתאפק זמן רב, חודש ימים לפחות.

זה נחסך ממני.

אבל לא נחסך ממני  החור העמוק שפתאום מרגישה בתוכי, כזה שדורש להכניס לתוכו מיני וסוגי מאכל שמזמן אני לא מתייחסת אליהם כמעט, שלא לדבר על השעות שבהם אני מרגישה את הצורך הזה לאכול.

טוסט גבינה בעשר בבלילה?

ולאחריו גלידת שוקולד?

והיום בבוקר, הסנדביץ' של 11 נזלל כבר ב 10 והגרון שרף לי אחר כך במין קריאה נואשת של : עוד עוד עוד עד שהכנסתי לתוכי 4 עוגיות מלוחות , ממש לפני ארוחת הצהריים, ולאחרי הארוחה, עם הקפה היה תורו של פטיפור השוקולד הבלגי.

וכאן החור נרגע והגרון הפסיק לשרוף.

אבל זה לא היה רק החור שכמו דרש להתמלא על ידי משהו מוחשי, חושני כמו אוכל.

זה שטף הידיעות שעברו במשך הבוקר ובכל פעם בלעתי את רוקי ושרף לי הגרון.

זה היה מהרגע שג. הבכור הגיע בבוקר ואמר שכבר מחר הוא צריך לחזור ואני מרגישה איתו כמו על זמן שאול.

זה העובדה שהפה יבש לי ואין לי שום סיבה, לכאורה,  שיהיה כך...

ואת הקלוריות מאתמול בערב הייתי אמורה לקזז בחדר הכושר אבל פתאום אני לא יכולה לסבול את הבועה הממוזגת שבתוכה הוא מתנהל ויש בי צורך ללכת באוויר הצח ולהרגיש אנשים מסביבי.

וגם לשתות קפה קר בסופה של ההליכה...

*(M  = menstruation - מחזור)