כשפתאום כל הנשים שרקדו מול הכלה, בחלק שהופרד לצורך הריקוד בלבד, מאזור הגברים, עברו  בקלילות לצעדי סלסה כשברקע נשמע שיר חסידי למהדרין, הבנתי שבעצם אין כמעט שום הבדל...

המנגינה היא אותה מנגינה ,רק המילים שונות...

והחתונה היתה חתונה...

החתן בחוץ מחכה עם חבריו והכלה יושבת על כיסא וחברותיה שרות ורוקדות מולה לשמח את ליבה, החופה ארוכה מהרגיל אבל אף אחד לא מתרגש, וכמעט כולם יודעים ומבינים את הברכות וגם מצטרפים לעיתים לשירה, והגג שכמעט והתרומם מהצעקות כשהכוס נשברה (בפעם הראשונה )...

עירוב של חילוניים ודתיים שהרגישו טוב מאוד אחד עם השני, וגם דרשה שמחברת  עניינים שברוח ובאמונה עם היום המיוחד הזה לזוג שמתחיל היום דרך חדשה...

ריקודים (מופרדים וגם ביחד) , ושירים, והרבה חבר'ה צעירים שמחים, שרים ורוקדים עם החתן והכלה, כי הרי מצווה לשמח את החתן והכלה ביום חופתם (או משהו כזה, ואל תתפסו אותי במילה...)

כלה יפה וזוהרת כמו כל כלה ביום חופתה...

ואיש אחד, גבוה עם חיוך תמידי שמאיר את פניו וטבעת עבה על אצבעו להוכחה...

מזל טוב עופר וונדי .

(ועופר, אוי לך אם אני מוצאת תגובה שלך לפוסט הזה לפני מחרתיים...)