| |
כזאת אנוכי: שקטה
כמימי אגם
אוהבת שלוות חולין, עיני תינוקות
ושיריו של פרנסיס ז'ם...(רחל) |
| 3/2003
 החלטתי להרים את עצמי
להכיל את הרגשות זה דבר טוב מאוד ולמדתי לעשות את זה לא רע, אני חושבת. אבל אני גם יודעת שכאשר זה קשור לעבודה שלי,הכיוון הוא אחד: למטה, למטה, למטה, עם השפעה על כל תחומי החיים.
ולעזאזל, אני לא מתכוונת שהפקינג עבודה המחורבנת הזו שלי תדפוק לי את החיים שלי , שאני כל כך אוהבת אותם עכשיו.!!!
אז יצאתי להפסקה שלי ונקטתי באמצעים הבאים:
נכנסתי לסופרפארם והתבשמתי בבושם pleasers של אסתי לאודר, אוהבת אותו, sue me. .
חיפשתי משהו לקנות. כשאני מאוד למטה, אני לא מצליחה למצא שום דבר. נכנסתי לחנויות ואז , בחנות שמעולם לא חשבתי שאוכל לקנות שם משהו, הן בגלל הסגנון (צעיר מאוד) והן בגלל הגזרות (רזות מאוד) מצאתי חולצה לקיץ בצבע אדום (בוודאי, איזו שאלה...) וגם המחיר היה שפוי. אז עוד .
הסתכלתי על כל ילד/ילדה/נער/נערה מחופשים, צבועים, או סתם מצחקים לקראת פורים והשתדלתי להפנים את הקטע הנחמד. לאט לאט הרגשתי שאני מצליחה. עוד אחד.
דרך אגב סיפרתי על התסרוקת החדשה של הבן היקיר לי הבכור? אז ככה:
צבע בסיס חום (בערך...), על זה כתמים בבלונד ׁ(כמו חברבורות של נמר) וכמובן שהשער עומד עם טונה של ג'ל...
עד עכשיו כשאני נזכרת בזה אני מתחילה לצחוק (הנה עוד ), אבל הנער שילם על זה בכספו ובגיל 17.5 יש דברים שאין מה להתווכח עליהם איתו, ותספורת זה אחד מהם.
ובמיוחד שבעוד 3 שבועות הוא מגלח את הכל כי יש לו גיבוש לשייטת... .
כך הגעתי למשרד במצב רוח הרבה יותר משופר ומרומם. והחלטתי שאני לא ארשה לעצמי ליפול כך, בגלל עבודה , בימי ראשון ובכל יום אחר. נקודה.
במיוחד שסוף השבוע היה כל כך כייפי.
ביום שישי בבוקר לקחת את ג. לבית הקפה בו ישבתי עם הברזילאית בשבוע שעבר כדי שגם הוא יהנה. והוא אכן נהנה מאוד. היה יום שמש חמים ונעים, החלנות היו פתוחים לרווחה, אנשים ישבו בגינה שמאחור וגם בזו שבכניסה. יכולתי לראות את הפרחים וצמחי התבלין שהיו פזורים בגינה.
וארוחת הבוקר היתה שווה כל קילומטר בנסיעה אליה....
אחר כך חזרנו, יצאתי להליכה, קצת מנוחה, ובערב היתי שוב בתחנה, הפעם היה ארוך מהרגיל וחזרתי הביתה לקראת 1.00.
בשעה 8.00 כבר היינו בבית כנסת לכבוד העליה לתורה של יואב, הבן של איציק ועירית. היחסים שלנו איתם הם דוגמא קלאסית לפתגם: טוב חבר קרוב מאח רחוק. זו ממש משפחה ולכן היינו צריכים להיות 3 שעות בבית הכנסת...
אחר כך שתינו אצלם קפה עם המשפחות משני הצדדים , שגם אותם אנחנו מכירים המון שנים, וחזרנו הביתה.
אני כבר הייתי די שבוזה. בלילות האחרונים ישנתי בממוצע כ 4.5 שעות והדבר התחיל לתת את אותותיו בי...
לא ויתרתי על ההליכה שלי, מקלחת טובה והופה למיטה לשנת צהריים שאינה דבר רגיל אצלי בכלל...
את היום ואת כל סוף השבוע סיימנו בסרט הפיני המעולה "איש ללא עבר" סרט שמשלב בתוכו גם עצב, קור, וניכור מצד אחד ומצד שני צחוק ואופטימיות. מאוד מומלץ.
ולאחר סוף שבוע כזה אני צריכה להדרדר לתחתיות בגלל העבודה שלי? לא ולא! אני אדאג לכך, ואם אשכח, תזכירו לי בבקשה....
מפמה שכבר מרגישה הרבה יותר טוב...
| |
| כינוי:
בת: 66
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
